נחתה עליכם עבודה אקדמית שאין לכם מושג איך לגשת אליה? יש לכם עבודה סמינריונית שאתם לא יודעים איך לכתוב? זה לא אשמתכם. במקרים רבים מידי החינוך התיכוני בארץ אינו מכין את בוגריו למשימה של כתיבת עבודה אקדמית, ורבים מידי מהמוסדות האקדמים לא משלימים את הפער ומטילים על תלמידיהם משימה מבלי להכין אותם אליה. אנחנו לא נהיה אלו שמתקנים את המצב אך אולי נוכל להציע עזרה וסיוע למי שמנסה לצלוח את המשימה של כתיבת עבודה אקדמית, ובעיקר למי שרוצה לעשות אותה טוב.
–
טיפ מספר 1 לפני הכל: קחו את עצמכם ברצינות ובקלילות
עוד לפני שניגש להסברים על איך לכתוב עבודה אקדמית כדאי דבר ראשון לשים לב לאופן שבו אנחנו בכלל ניגשים אליה. עבודה סמינריונית יכולה להיות "עול" וטירדה לא קטנה, אבל היא יכולה גם להיות הזדמנות להתעמק במשהו שמעניין אתכם ולגלות עליו משהו חדש, לעצמכם ואולי גם לעולם. התחושה שנושא העבודה שלכם מעניין אתכם, שיש לו ערך בעבורכם ובעבור העולם ושיש משמעות למאמצים שלכם היא התנאי הכי חשוב לכתיבת עבודה טובה באמת. כאן אין קיצורי דרך, ואם תשתעממו מהעבודה שלכם ותרגישו שהיא "סתם" בשביל הציון, גם החוויה שלכם וגם התוצאות יהיו בהתאם.
מצד שני, זכרו שמדובר רק בעבודה סמינריונית. זוהי עדיין לא התזה שלכם, ואם זו התזה, זה עדיין לא הדוקטורט, ואם זה הדוקטורט, זו עדיין לא היצירה ההגותית הגדולה של חייכם. בנוסף, מי שאולי יקרא את העבודה שלכם הוא מרצה חמור-סבר, אבל לחשוב עליו בזמן שאתם כותבים עלול להיות משתק. במקום זה נסו לדמיין חבר או חברה טובים, אינטליגנטים וסקרנים, ונסו לכתוב משהו שיהיה להם כיף ומעניין לקרוא (מי יודע, אולי אפילו תצליחו).
–
ניגשים לעבודה: איך לכתוב אקדמית
ל-"שפה האקדמית" לא קוראים ככה סתם, והיא אכן "שפה" שאומנם מתנהלת בעברית או האנגלית שאנחנו מכירים, אבל שיש לה גם חוקים ואוצר-מילים משלה. כמו כל שפה, הדרך הטובה לרכוש אקדמית היא לתרגל אותה בקריאה וכתיבה. וכאן אנחנו מגיעים בדיוק למהות של כתיבת עבודה אקדמית המבוססת על היחסים בין שתי פעולות: קריאה וכתיבה (זה בעיקרון שני הדברים שהמרצים שלכם עושים בכל הזמן שהם לא מלמדים אתכם). לכן כתיבה אקדמית היא בעצם פעולה דו-צדדית של קריאה של רעיונות קיימים וכתיבה שלהם באופן שמוסיף עליהם משהו חדש, כלומר דיאלוג בין מה שיש לכם לומר למה שאחרים כבר אמרו. זה אומר שעבודה אקדמית היא לא (רק) הרעיונות היפים שרצים לך בראש, אבל גם לא (רק) סיכום טכני של החומר הקיים. המפגש בין שני הצדדים האלו הוא הפעולה היצירתית של כתיבה אקדמית, ואחרי שהבנו את זה אפשר לגשת לעניינים:
–
כלל 1: דע מנין אתה בא ולאן אתה הולך (ובפני מי…)
כתיבת עבודה אקדמית היא מסע של גילוי, אבל בכדי להתחיל מסע חייב יעד. גם אם היעד הזה, הנושא והמטרה שלכם, ישתנו במהלך הכתיבה, אתם עדיין תמיד צריכים אותם בשביל להתקדם. זה אומר שבכדי לכתוב עבודה טובה אתם צריכים שאלה ממוקדת, מטרה ברורה, נושא מוגדר וזווית מוגדרת אליו. השקעה של יום שלם בניסוח שאלת מחקר ברורה וחדה במשפט אחד מנוסח היטב יכולה לחסוך לכם עשרה ימים של התברברות בהמשך. ברגע שיש לכם את "המגדלור" שלכם ניתן ללכת לאורו גם בקריאה (להתמקד רק במה שרלוונטי לנושא) וגם בכתיבה (כנ"ל).
–
עבדו בשלבים מוגדרים
הצורך לדעת מנין באים ולאן הולכים מאפיין גם את תהליך המחקר והכתיבה. לאנשים שונים סגנונות עבודה שונים, אך מי שעדיין לא מכיר את שלו יכול להעזר בסכמה הבאה: (1) הכרות עם הנושא דרך מאמרים מבואיים או ערכים אנציקלופדיים ו"מישוש" ראשון של התחום. בשלב זה יצופו לכם שאלות ותובנות ראשוניות שיהיו הבסיס ל(2) ניסוח שאלת מחקר וכתיבה (חופשית בלי עריכה!) ראשונה של המחשבות שלכם וטיוטת מבנה של העבודה. אחרי שיש לנו את הכיוון הראשוני שלנו עוברים ל-(3) איתור וקריאת מקורות אקדמיים רלוונטיים(!) לשאלת המחקר שלכם. מסכמים לעצמכם את מה שאתם קוראים ורושמים בצד תובנות וכשמרגישים רווים עוברים ל-(4) כתיבת העבודה. על שלבים 3 ו-4 חוזרים מכאן ואילך לסירוגין, ובמידת הצורך חוזרים גם לעדכן את 2.
–
סקירת ספרות: להיות בתוכן העניינים
בכל עבודה אקדמית אתם נדרשים להתייחס למה שכבר נכתב (ותמיד כבר נכתב) על הנושא שלכם. כלומר, אתם חייבים להראות לקורא שלכם שאתם בעניינים ובשביל זה צריך, ובכן, להיות בעניינים. איסוף וקריאה של מקורות (ספרים ומאמרים) על הנושא שלכם חייב להיות הבסיס גם לעבודה עצמה (לרוב פרק ראשון) וגם לתהליך שלכם. לכן חשוב מאוד להשקיע בשלב (3) לעיל כבר בהתחלה.
כאן יש כמה קיצורי דרך. ברור שלא תקראו את כל המאמרים שמצאתם, אבל קריאת התקצירים שלהם תעזור לכם לבחור במי מהם כן להתמקד ותתן לכם הכרות עם השאר. מצאתם מאמר שהוא בול בנושא שלכם? רוצו למטה לביבליוגרפיה שלו ותמצאו רשימה נוחה של עוד מקורות שכדאי לכם להשתמש בהם. כלים כמו Google Scholar יכולים לסייע כאן ו-ctrl+F יכול להיות חבר מאוד טוב אם משתמשים בו נכון.
–
כתיבה בהירה היא מחשבה בהירה
כשאנחנו ניגשים למלאכת הכתיבה האקדמית חשוב לזכור שבהירות ושיטתיות הן מילות המפתח. בפועל מה שזה אומר הוא שיש לכם פרק מבוא שמנסח בבירור מה המטרה של העבודה שלכם, איך היא מתכוונת להשיג אותה ומה יהיה המבנה שלה (והכי חשוב לענות על השאלה למה לכל הרוחות זה צריך לעניין מישהו?!). לעבודה עצמה צריך להיות מבנה הגיוני של הפרקים (הגיוני=אתם יודעים להסביר למה זה ככה ולא אחרת). בתוך הפרקים כל פרק צריך להתחיל בהסבר על מה הולך להיות בו ולהסתיים בסיכום תמציתי של מה שהיה בו. המשפט הראשון בכל פסקה ינסח את הנושא שלה ויבהיר איך הוא קשור לפסקה הקודמת. המשפט האחרון בכל פסקה יסכם את הטענה המרכזית שלה ויהיה ברור איך הוא קשור לפסקה הבאה. כתיבת עבודה אקדמית אינה כתיבה ספרותית, ואתם לא צריכים להפתיע את הקורא שלכם אלא תמיד להסביר לו מה קורה ולעזור לו לעקוב אחרי הטיעון.
–
הבסיס הוא לבסס
ברוכים הבאים לאקדמיה, המקום בו מה שאתם אומרים לא שווה שום-כלום אם אין לכם איך לעמוד מאחוריו. בגדול כל דבר שנכתב בעבודה אקדמית צריך לקבל את ההצדקה שלו באחת משתי דרכים: (א) דרך ציטוט של מישהו שהסביר בצורה משכנעת למה הוא נכון או (ב) הסבר משכנע שלכם ללמה הוא נכון (על סמך ראיות, טיעונים, ניתוח וכדומה). כל דבר שלא נופל בתוך הקטגוריות האלו הוא לרוב מיותר ועלול לפגוע.
חלק חשוב מהיכולת לבסס משהו היא גם היכולת להפריך אותו. לכל דבר שאתם טוענים נסו לשחק את "פרקליט השטן" ולמצוא את טענת הנגד שלו או את המצב בו הוא שגוי. לא הצלחתם? יש לכם בעיה בטיעון, תשאלו את קרל פופר.
–
סגנון ושפה
שפה לקויה וסגנון מסורבל או לא מותאם הם מקום בו נופלים הרבה סטודנטים שכותבים עבודות אקדמיות. אחת העצות החשובות כאן היא לא לנסות להרשים בשפה גבוהה, רשמית מידי או "מנופחת". זכרו תמיד כי המרצים שלכם יתרשמו הרבה יותר משפה תקנית מאשר שפה גבוהה או פיוטית. כדי לכתוב בצורה תקנית אפשר להעזר באתרי עברית שונים או לשלוף מהמגרות את הספר מהבגרות בהבעה. דרך טובה אחרת לכתוב עבודה אקדמית בשפה תקנית היא להקפיד על משפטים קצרים. ככל שהמשפט קצר כך הסיכוי לשגיאות ולסרבולים קטן וכך עולה רמת הבהירות שלו (בכל מקרה לעולם אין לכתוב משפט שאורכו עולה על שלוש שורות). השפה שלכם בכתיבה אקדמית צריכה להיות טבעית, בגובה העיניים, פשוטה ותמיד לעניין.
–
לשייף ואז לשייף שוב
אחרי שבאתם עם מוטיבציה נכונה, בחרתם נושא מדויק, עשיתם מחקר מדוקדק, בניתם מבנה בהיר ומבוסס וכתבתם אותו בשפה יפה – מגיע החלק האחרון והחשוב של ה"שיוף". השלב הזה של תיקון ושכתוב כל העבודה יכול להיות מייגע, אבל הוא לרוב מה שיהפוך עבודה סמינריונית של 85 לעבודה של 100. בתהליך הזה אנחנו עוברים שוב על כל מה שכתבנו במטרה לכתוב אותו מחדש בצורה טובה יותר. זה לא אומר לכתוב הכל שוב אלא לעבור על הכל ולראות אם אפשר לנסח טוב יותר, אם משהו מיותר, אם משהו חסר, אם כל הקישורים ברורים, אם כל פסקה ומשפט נמצאים במקום הגיוני, אם כל הטענות מבוססות והאם הכל מתנקז אל "המגדלור" של השאלה והמטרה שלנו. ב-"שיוף" טוב הקובץ שלכם אמור להצטמק לפחות ב-10%-20%. (טיפ של אלופים: קראו לעצמכם את הטקסט בקול).
–
לא להתרגש מעליות ומורדות
כמו כל מסע טוב, גם כתיבת עבודות אקדמיות יכולה להיות תהליך שמזמן קשת רחבה של רגשות, מהתלהבות ורוממות ועד תסכול וייאוש. יכולים להיות רגעים בהם תרגישו שמה שאתם כותבים שווה פרס נובל, ורגע אחר כך בו תקראו את מה שכתבתם ולא תבינו מי כתב את הזבל הזה. יש רגעים בהם הרעיונות באים מהר יותר משניתן לכתוב אותם ורגעים של מחסום או אובדן כיוון. העליות והמורדות הם חלק מהתהליך, ומה שחשוב זה להיות בו. הזכירו לעצמכם שרגעים קשים הם כמעט תמיד סימפטום של התקדמות.
–
טיפ אחרון: לכתוב כל יום
גם אם הוספתם רק שורה, אפילו עריכה של הערת שוליים או תיקון הגהה, דרך מצוינת לכתוב עבודה אקדמית טובה היא לחיות אותה וזה אומר לכתוב כל יום. דבקות בהרגל הזה גם תשמור את הטקסט טרי בתודעה שלכם ותזמן רעיונות חדשים, וגם תבטיח קצב התקדמות טוב.
–
