סיכום בהיסטוריה: חיי יום יום בבגדד
עמוד זה הוא חלק ממערך הסיכומים בהיסטוריה א באתר, ומשתייך לאסופת הסיכומים בנושא "ערים וקהילות – חברה ותרבות בימי הביניים",
ראה סיכום ראשי: בגדד כדוגמה לעיר מוסלמית בימי הביניים
חיי יום יום בבגדד (החלוקה לרבעים, סוגי בתים, מעמדות, האקלים, בעיית המים ודרכי ההתמודדות איתה).
- חלוקת העיר לרבעים – בכל רובע של העיר בגדד של ימי הביניים התגוררו בני מוצא אתני מסוים (ערבים, פרסים, תורכים ועוד) או בעלי מלאכה מסוג מסוים (חיילים – מחוץ לחומות העיר; סוחרים באזור הדרומי). על כל רובע היה אחראי ממונה ולכל רובע היו השווקים שלו.
- סוגי בתים בבגדד – הבתים בבגדד של ימי הביניים תאמו את מעמדם הכלכלי והחברתי של בעליהם. עשירי העיר חיו בארמונות מפוארים של שתי קומות ויותר הכוללים גנים ומרחצאות פרטיים. בתי העשירים היו מחולקים לשלושה חלקים – אזור הנשים, אזור המשרתים, וחדרי האירוח. כל אחד מהחלקים היה מוקף חומה. בני המעמד הבינוני גרו בבתים בני קומה אחת; ואילו העניים של בגדד התגוררו בבקתות, צריפים ואפילו חושות (סוכה); היו גם עניים מאוד שהעבירו את הלילות במבנים ציבוריים, או ברחובות; הבתים בבגדד היו בנויים מחומרים שונים – בוץ, לבנים שרופות וכו'; הגגות של הבתים היו שטוחים על מנת שניתן יהיה לשהות בהם בלילות הקיץ; הבתים לא הכילו הרבה ריהוט למעט שטיחים וכלי אכסון לבגדים וכלי מיטה.
- מעמדות חברתיים כלכליים
- מעמדות עליונים – נציגי הממשל והשלטון, בני המשפחה של הנביא מוחמד.
- סוחרים
- אנשי דת / הלכה מוסלמים
- בעלי מלאכה
- רוכלים ומנקים בעיר
- עבדים – האסלאם מאפשר להחזיק עבדים אך ישנה הגבלה אחת, אסור למכור מוסלמים כעבדים, לכן העבדים היו בדרך כלל עובדי אלילים. העבד היה כמו חפץ, הוא היה חייב לציית באופן מוחלט לאדון שלו. כיוון שהוא נתפס כאדם אסור להתעלל בו, במידה והתגלה שהתעללו בעבד האדון מחויב לשחרר אותו. לעבד היה מותר להחזיק ברכוש, להשתמש בו כרצונו, ולעסוק בעיסוקיו. האדון יכול לקחת את אשתו של העבד כפילגש. אבל במידה והיא ילדה ממנו הילדים היו חופשיים(ילדים מהעבר אינם חופשיים). במידה והאדון מת והשפחה הביאה לו ילדים היא חופשיה.
- מעמד הנשים– בחברה המוסלמית הגבר הוא הקובע בתא המשפחתי, השולט. מעבר לכך האישה אינה שווה פחות(שווים בפני האל) ומעמדה כמעמד קטונה. היא לא יכולה להיות עצמאית, חייב להיות לה אפוטרופוס. אין מציאות של אישה עצמאית שעומדת ברשות עצמה ומנהלת את חייה או כספה. מישהו אחראי עליה – אם לא האב אז הדוד או האח(קרוב משפחה) או הבעל לאחר החתונה. לנשים היו זכויות מעוגנות בהלכה המוסלמית. ריבויי נשים היה מותר(עד 4) אך לא היה נפוץ להרבות נשים כי זה היה מעמסה כלכלית. אישה מחויבת לציית לבעלה, מחויבת לסמכות הגברית האחראית עליה. הבעל יכול לגרש את אשתו ללא הסכמה(חייב בנוכחות עדים). אם אישה מגורשת היא חוזרת לבית אביה. נשים עשירות יצאו מהבית – לא לשוק ולא למקומות ציבורים וכשיצאו – יצאו מכוסות וישמרו על כבודן כך. נשים עניות היו חייבות לצאת לעבוד.
- האקלים – מזג האוויר בבגדד הוא נוח יחסית. קירור הבתים בקיץ נעשה בדרכים שונות – תליית בדים רטובים, טיוח בחֵמר רטוב; בניית מרתף; ואפילו – שימוש בקרח באמצעות קירות כפולים (לעשירים מאוד בלבד). חימום בדרך כלל לא היה נחוץ, אך במידת הצורך נעשה שימוש בחימום על ידי פחמים.
- בעיית המים של בגדד ודרכי התמודדות – מי השתייה של העיר בימי הביניים סופקו מנהר החידקל באמצעות תעלות טבעיות או מלאכותיות שנבנו על ידי התושבים. אולם רוב התושבים של העיר לא היו קרובים לתעלות אלה (שכמובן לא הגיעו לפתחי הבתים). אי לכך היה עליהם לסחוב את המים בנאדות עור מהנהר או מהתעלה הקרובה; היו גם בארות בתוך העיר; בבגדד התפתח מקצוע של ספקי מים אשר דאגו להעביר את המים לבתים תמורת תשלום.
למידע נוסף ועוד סיכומים תוכלו לפנות לעמוד הבגרות בהיסטוריה שלנו.
