הליברליזם הוא תורה פילוסופית ואידאולוגיה פוליטית שמעמידה את החופש האישי ושוויון זכויות בין בני אדם במרכז מטרותיה. הליברליזם צמח באירופה בעת החדשה והוגיו המרכזיים הם ג'ון לוק, ג'רמי בנת'אם וכן ג'ון סטיוארט מיל.
התורה הליברליסטית עומדת על שלוש עקרונות מרכזיים:
1. מטרתה ותכליתה של המדינה היא לשרת את האינטרס של כל פרט בה.
2. החירות בעבור הליברליזם היא הערך העליון, אם כי לא היחיד, שצריך להנחות את המדינה.
3. הדמוקרטיה בעבור הליברליזם היא צורת המשטר הטובה והצודקת ביותר.
היסוד הפילוסופי לתפיסות אלו של הליברליזם הן כי החברה תתפקד בצורה הטובה ביותר, וכי האושר האישי והקולקטיבי יושג בצורה הטובה ביותר, אם לכל אדם תנתן האפשרות המלאה לפעול ולהגשים את האינטרסים הפרטיים שלו.
הליברליזם והפילוסופיה הליברלית הולכים יד ביד עם התפיסה של התועלתנות. התועלתנות היא תפיסה אתית ביסודה המודדת את ערך פעולותיו של אדם דרך מידת התועלת שבהם, והיא מסיקה מכך כי הגישה הנכונה והצודקת ביותר היא שחירות מירבית מאפשרת לאנשים להפיק את התועלת המירבית ממעשיהם. כאן חוברת התועלתנות עם הליברליזם מכיוון שהתומכים בתועלתנות דוגלים לרוב גם בליברליזם מכיוון שצמצום המגבלות החלות האדם היא לדעת הליברליזם והתועלתנות הדרך הטובה ביותר להבטיח כי מעשיו יהיו המועילים ביותר לטובת הכלל, למרות שמניעיהם הם של טובה אישית.
בימינו אנו עדים לעלתייה של היורשת של הליברליזם: הניאו-ליברליזם. ניאו ליברליזם היא תפיסה במחשבה המדינית שתופסת את תפקידה של המדינה כמאפשר (כמה שיותר כמובן) ומסדיר ובכל מקרה פאסיבי. כך למשל דוגל הניאו-ליברליזם בהפרטה של כמה שיותר שירותים והעברת אחריות המדינה לידיים פרטיות. הניאו-ליברליזם נמצא יותר ויותר תחת מתקפה בעקבות המשברים הכלכליים של העשור הראשון של שנות האלפיים, שלעיתים האשמה בהם מופנית כלפי מדיניות של ניאו-ליברליזם
הוגים של הליברליזם:
נושאים כללים של ליברליזם:
