בנת'אם הוא המייסד של התועלתנות, אבל לליברליזם היה מקום משני בהשקפתו. הוא היה קודם כל תועלתן. בשלב מסוים הוא אימץ תפיסות ליבראליות מעשיות, אבל היו לו גם יסודות לא-ליבראליים. לא ראה צורך במגבלות חוקתיות על הממשל. החירות, גם היא, היא רק אמצעי להשגת האושר. אבל אם ניקח את התועלתנים של הדור הבא, אמצע המאה ה-19, נראה תמונה קצת שונה. מיל וספנסר אמנם ראו עצמם כתועלתנים, אבל גם הסתייגו מדעותיו של בנת'אם. הדגש על החירות הרבה יותר עקרוני וחשוב, לא פחות מהתועלת. ליברליזם בלתי מסויג. למרות זאת, השילוב של כל אחד בין תועלת לחירות היה שונה.
אמצע המאה ה-19 בבריטניה – עידן הליברליזם, "ליברליזם השרירים". דגל באינ' אסרטיבי, מושג האופי. פיתוח של אופי חזק הפך לציווי מוסרי, ואחת הדרכים לכך הייתה אימונים גופניים. ברמה הפוליטית זה התבטא בויכוח ספציפי, על חוקי הדגן, אשר חוקקו ב-1815, ומטרתם הייתה להגן על החקלאים המקומיים מפני ייבוא חיטה. היו להם מתנגדים רבים, בעיקר ממעמד הביניים, שטענו שחוקי דגן שומרים על מחיר גבוה של הלחם, ושייבוא יביא להנמכת המחירים. גם הפועלים הצטרפו. נוצרה קואליציה חברתית רחבה שדרשה לבטל את החוקים. פיל, רה"מ, הגיע למסקנה שיש לבטל את זה, אבל הוא בא ממפלגה שמרנית: העביר את הביטול בעזרת האופוזיציה, ועזב את המפלגה עם תומכיו. כך הוקמה המפלגה הליברלית. המאבק נגד חוקי הדגן הוביל להתפתחויות מעניינות. הליגה נגד החוקים התחילה במנצ'סטר, העיר התעשייתית הגדולה. רצו כלכלה חופשית, "אסכולת מנצ'סטר". ב-1843 הקימו עיתון, שנקרא "האקונומיסט", ונועד להפיץ את דיעותיהם. ערך אותו הרברט ספנסר.
