לאונרד הובהאוס הוא ההוגה המוביל של הליברליזם החדש שהתפתח בראשית המאה ה-20 . הובהאוס הגדיר את עצמו כליברל, למרות שהוא התנגד לתיאוריות הליברליות קלאסיות. חלק מהליברליסטים החדשים הפכו לסוציאליסטים, וזה טבעי אבל הובהאוס תמיד הגדיר עצמו כליברליסט. הובהאוס הושפע מתיאוריות רבות אבל לקח רק אלמנטים שיתאימו לתיאוריה הליברליסטית אינדיבידואליסטית שלו. הוא התנגד למדיניות האגרסיבית בתחום האווגניה. הוא תמך בהתערבות המדינה בתחום כלכלה וחברה. הובהאוס תמך בחירויות רבות כחופש הביטוי, אבל רק בגלל שמסתתר בהן אידיאל של פיתוח וצמיחה של אישיות הרמונית ומאושרת. יש פה שימוש במושגים ביולוגיים אבולוציוניים (צמיחה). האושר בא מתחום התועלתנות. הוא רואה את החברה כאורגניזם שמאפשר לפרט פיתוח עצמי. החירות חשובה לפיתוח הזה, אבל החופש חשוב על כל צדדיו והטעות של הליברליזם הישן שהוא הדגיש חירות מסויימת (כלכלית) ולא אחרים (התאגדות עובדים היא לדעתם הפרה של יחסי עובד מעסיק). על מנת שההסכם הכלכלי יהיה מאוזן צריך שיהיה איזון בין הצדדים וזה לא קורה בין העובד והמעסיק ולכן ההסכם הוא לרעת העובדים. לדעת הובהאוס איגוד ישפר את המצב. כל כפייה על אדם היא פסולה, אבל כל חברה צריכה מידה מסוימת של כפייה ולכן יש לשאול איזה סוג של כפייה יש להעדיף. עבור מיל הגבול היה פגיעה באחרים, אבל הובהאוס התנגד לתפיסה שחברה היא אוסף של יחידים אלא טען שהחברה היא אורגנית ולכן כל פעולה נוגעת לאחרים. גבול הכפייה צריך להיות קשור לשאלה: איזה סוג של כפייה בונה אישיות אוטונומית, בריאה ולא תלותית ונעדרת אינסטינקטים מוסריים. חירות מסוימת עבורו יכולה לפגום באישיות של הפרט.
הובהאוס ביקורתי לגבי סוגי סוציאליזם, אבל יש שיטות שתורמות לפיתוח האדם ובתחום הכלכלי יש אפשרות לשיפור: חינוך, מדיניות ציבורית, מתן גמלאות. צעדים אלה לא פוגעים באישיות אלא תורמים לה.
למעשה הליברליזם החדש כמו זה של הובהאוס הוא יותר 'בריטי', בגלל ששם הסוציאליזם הרדיקלי לא יכול היה להשתרש, והדרך היחידה להכניס אלמנטים סוציאליסטים הייתה על ידי הליברליזם. מסיבה זו לא היה צורך בליברליזם החדש בשאר המדינות האירופאיות.
