המילה אינדיבידואליזם אצל אלכסיס דה-טוקוויל, כמו אצל צרפתיים אחרים, היא מילת גנאי, בניגוד לגרמנים. מילה נרדפת לאנוכיות. ההפך מחברתיות. האיש האינטרסנט ממוקד בעצמו – לא דורש מהחברה כלום, אך גם לא נותן לה כלום. המשרת בבית האריס' היה לו גם מעמד חברתי, שהעניק לו תחושת כבוד ומחויבות. לפי דה טוקוויל בחברה הדמוקרטית הניידת, בני האדם לא קשורים למקומם החברתי. אין תרבות של שיתוף פעולה, ואי אפשר לדאוג לדברים הפשוטים, כמו סלילת כביש, ואז המדינה נגררת לכך. החברה האמריקאית מתגברת על האינטרסנטיות שלה, באמצעות תרבות של שיתוף פעולה חברתית – התאגדויות וולונטריות. הפרויקטים החברתיים שנעשים באירופה על ידי בירוקרטיה ואנגליה על ידי בעלי ממון, נעשים באופן קולקטיבי באמריקה. הצליחו ליצור תחליף דמו' לכוח המאזן של האריס'. באירופה המסגרות החברתיות . אנשים קשורים באמצעות אינטרס משותף והרגל להשתמש בו יחדיו. התארגנות חופשית לצורכי פולחן דת הרווח ביותר אצל האמריקאים. אופי הדת אצלם הוא למתן את האגואיזם של האזרחים. רוח הדת אינה נחלשת בדמוקרטיה האמריקאית, בין היתר עקב עיקרון של הפרדת הכנסייה מהמדינה (אז…).
בעיה מוכרת של ליברליזם בחברות לא-דמוקרטיות – רוצה לבנות משטרים חופשים, אבל במדינות חופשיות זה מבוסס על מסורת רבת שנים. באמריקה החירות נשענת על ההתנדבות של האזרחים. כיצד אפשר ליצור את זה אצל אזרחים שלא רגילים למשטר וולונטרי?
טוקוויל מודע לסכנה זו – עם שפתאום מקבל חירות פוליטית לא יודע איך להתנהג בצורה נכונה. הניסיון של החירות הוא הפיתרון, צריך לקפוץ למים. יש לחנך בני אדם לאזרחות פעילה.
ספרו השני של טוקוויל בוגר יותר, וגם מוקדש לנושא קרוב יותר ללבו של טוקוויל – צרפת ואירופה. בספר המוקדם, שני דברים מבדילים בין טוקוויל לשאר הליברליים הצרפתיים: 1. הנושא עצמו, הלך לאמריקה במקום להשוות עם אנגליה. 2. היה מאוד ביקורתי כלפי מושג האינדיבידואליזם.
בספר השני שתי הנקודות התבטלו. העיתוי השונה של שני הספרים עלול להסביר את ההבדל. בספר הראשון הממשלה בצרפת הייתה ליברלית, כך שטוקוויל פיתח אמביוולנטיות. בספר השני היה תחת משטר של עריצות, כך שהספר היה בעצם ביקורת על הטירניה של נפוליאון. מהן הסיבות שהביאו לפרוץ המהפכה הצרפתית, ומה היא השיגה?
הנקודה המקובלת הייתה שהמהפכה הצרפתית שינתה את פני צרפת ללא היכר, בין אם זה היה טוב או רע. טוקוויל ניסה להפריך את התיזה הזו, בטענה שרוב ההתפתחויות המיוחסות למהפכה בעצם התרחשו לפני כן. המהפכה סימלה לא את השבר, אלא את ההמשכיות בחברה הצרפתית. המשטר הישן כבר ביצע את המהפכה, שמילאה רק נקודת סיום לתהליך של שנים רבות. הממשל לא השכיל להביא את המציאות לכדי מימוש. מלך חזק יותר מלואי ה-16 היה עושה את זה בעצמו, ומכתיר עצמו למלך המהפכה. תהליך של כמאתיים שנה, שהתאפיין בריכוז החיים החברתיים באמצעות המנגנון של המלך עצמו. כל החיים הפוליטיים הפכו לביורוקטים ורוכזו בפריז. האצולה הוזזה הצידה. מאדאם דסטאל אמרה פעם שהרודנות בצרפת היא מודרנית. רמיסת החירויות הבסיסיות של האזרחים בידי הממלכה. העדר שלטון החוק. השלטון הביורוקרטי הוא שלטון מזכרי של פקידים. במקום שלטון החוק שולטות התקנות, והחירות האישית מוגבלת. החופש נובע מנטיית ליבו של הפקיד, והכבוד לחוק נעלם. אנשים לא מכבדים את החוק, אלא מצייתים מתוך פחד. המדינה נאלצת להקים כוח, הפוליס, משטרה, שנועד לכפות סדר. כאן ההבדל מאנגליה, שם הכבוד לחוק הוא חלק אינטגראלי מהאזרח, וקשור ישירות לחירותו של האזרח. בצרפת, האצולה והבורגנות החלו להתנהג באופן דומה, אך בהתאם גברה השנאה ההדדית ביניהן. בחברה של המשטר הישן לא הייתה לאצולה שום תפקיד טוב, אלא רק פריבילגיות כלכליות. לאצולה האנגלית תמיד היה רצון עז לשלוט, ולמען השלטון הייתה מוכנה להקריב הרבה – שילמו את מירב המיסים. תמיד אימצה אנשי כסף ואנשים מוכשרים לשורותיה. זאת הסיבה למה היא שמרה על כוחה, בעוד הצרפתית נהרסה. בשנים שקדמו למהפכה הצרפתית, כוננו רפורמות חברתיות רבות, אך דבר אחד נעדר מכולן – עקרון החירות. רוב הרפורמיסטים הרגישו טוב עם עריצות נאורה. בשני העשורים לפני פרוץ נשבה רוח ליבראלית, והם היו המיטב של צרפת, כולם נסחפו אחר הלהט הרפורמיסטי. אבל בהעדר נסיון פול' ממשי, כולם גם נגררו אחרי הרעיונות של הפול'. העם הצרפתי העדיף לשמור על הישגי השוויון, ולוותר כליל על חירותו. לא היה מספיק קנאי לגביה, וזה גם מסביר את היחס לדיקטאטור הנוכחי, נפוליאון השלישי.
המהפכה הצרפתית נתפסת אל טוקוויל כסיום של תהליך ארוך של מודרניזציה. כפילות וניגוד בין שוויון לחירות, במקום שילוב כמו באמריקה. שוויון יכול להביא חופש, אבל גם לשעבד. באיזו דרך העמים יבחרו, תלוי במחויבות שלהם לחירות, ולדבקות שלהם לה. בטווח הקצר היא עלולה אבל ליצור קשיים, והעם עלול לוותר עליה לשם פת לחם.
