הליברליזם הצרפתי הוא אידיאולוגיה דומיננטית של המאה ה-19. הליברליזם הצרפתי הוא אולי החשוב באירופה, כי הוא אב טיפוס של הליברליזם בכלל. האידיאולוגיה מתגבשת בראש ובראשונה בצרפת של ראשית המאה ה-19. דסטל וקונסטנט. המילה ליברלי הייתה קיימת עוד קודם, אבל משמעותה הייתה "נדיב" או "בעל מקצוע חופשי". בהתחלה הם רצו להגיד שהעמדה שלהם היא מתונה, אבל מהר מאוד זה נקשר לדעות הפוליטיות הספציפיות של האנשים האלה. רק בשנות העשרים של המאה ה-19 המילה ליברליזם נכנסת לשיח הפוליטי האנגלי. ליברליזם כאידיאולוגיה נוצרת לראשונה דווקא באירופה היבשתית ולא בבריטניה. הטענה הזו נראית על פניה. אין שום דבר מוזר – המטרה של כל תנועה פוליטי היא להציע דרך מסוימת מתוך כמה אפשריות. דרישות של משטר חוקתי וזכויות אזרח. בארה"ב הדברים האלה נתפסו כעובדה קיימת, אז לא היה שם שום צורך בתנועה שתאבק על חופש ביטוי, למשל. מאוחר יותר מוקמת מפלגה ליברלית בבריטניה, אבל עם אופי שונה. בצרפת חירויות האזרח לא היו דברים מובנים מאליהם, היה צורך להיאבק. אידיאולוגיה שחותרת לליברליזציה בחברה שאיננה ליברלית מספיק, וזו הסיבה שדווקא הליברליזם הצרפתי הפך לאב-טיפוס. כמו אידיאולוגיות אחרות, תולדה של המהפכה הצרפתית, שהייתה שילוב של שתי אסטרטיגות, כזכור: חירות ושוויון. מצד אחד, הניסיון להגביל את עריצות השלטון, ומצד שני, לשבור את הפריבילגיות של האצולה. היה ניתן לשלב ביניהן ברמה התיאורטית, אבל לא ממש בפרקטיקה. לא הישגים שווים. השוויון הושג, דרך רפורמות מרחיקות לכת שביטלו את הפריבילגיות של הכנסייה והאצולה. כך קרה שאיש פשוט, נפוליאון בונפרטה, הגיע לטופ. המהפכה הצרפתית לא מימשה אבל את האידיאל של החירות, והתדרדרה מהר לדיקטטורה יעקובינית, ולאחר מכן משטר אוטוקרטי תחת נפוליאון, שנפל ב-1818 ועלו הבורבונים. לואי פיליפ העניק זכויות אזרח אבל זכות הבחירה לפרלמנט הייתה מוגבלת מאוד. כתוצאה מכך פרצה מהפכה נוספת ב-48, לואי פיליפ הודח, ניסו להקים רפובליקה, ונפוליאון השני עולה, וב-51 הופך לקיסר צרפת, נפוליאון השלישי. נופל ב-70 אחרי ההפסד לפרוסים. מוקמת רפובליקה שמחזיקה עד 1940. לוקח להם אם כן בערך מאה שנים עד שהם מקימים משטר יציב.
הליברליזם הצרפתי היה נסיון להתמודד עם העדר החירות של המהפכה. נשארו צמודים לאידיאלים של המהפכה הצרפתית, אבל ביקרו את האיזון בין האידיאלים. המהפכה הלכה יותר מדי בכיוון של שוויון על עקרון החירות. השוו את המצב עם המצב באנגליה, שהם חשבו שהוא הפוך לחלוטין. שם, אי השוויון נשמר לאחרונה על-ידי . יחד עם זאת, האנגלים נהו מהבה יותר חירויות אזרחיות. חשבו שהמהפכה סטטה מדרכה, ויש לטהר אותה. הבחינו בין שתי מהפכות: הטובה, הליברלית של 89', והרעה היעקובינית של 93'. העמידו את האידיאלים של שתיהן אחד נגד השני. הם ראו עצמם כמי שעומדים באמצע המפה הפוליטית, בין שני סוגי עריצות, ומגנים מפני שניהם. תפיסה זו מסבירה את הזיגזגים הפוליטיים של הליברליזם הצרפתי. רוב הצירים במהפכה היו מתונים, אבל לא היה להם שום כוח, והיו תלויים ברצונו הטוב של השלטון, והיו זקוקים בכוח שיתמוך בהם, העם. אבל הקבוצות הרדיקאליות של העם היה להם סדר יום משלהם. הקומונה של פריז הפכה לאחד מעמודי הטווח של שלטון רובספייר. המסקנות שהם הסיקו הוא שהטעות של המתונים הייתה שהם לא טיפלו מקבוצות הרדיקליות. בעתיד, אמרו, מוטל עליהם לדכא כל תנועה רדיקאלית. הדבר יצר פער בין הליברליזם השמרני של הבורגנים, ובין הליברליזם הפרוגרסיבי העממי.
כך כל פעם יש מהפכה עם יעדים ליברליים, הקבוצות הרדיקאליות יוצאות בדרישות, והמשטר מדכא את זה. האירוע הגדול קורה ב-71. הקומונה של פריז. הממשלה שבראשה איש שמאל מובהק, אדולף טייר, בורחת מפריז ושולחת את הצבא לדכא. הוצאות המוניות להורג. אירוע חשוב במרטירולוגיה הקומוניסטית (שנקרא על שם אותה קומונה). הזיכרון הקולקטיבי של היעקוביניות רודפת את הליברלים, וכל פעם שפורצת מהפכה פוחדים מרובספייר חדש. תמיד צריך לדאוג לסיום המהפכה TERMINE DELA REVOLUCIO.מהפכנות שמרנית משהו – חופש בלי מהפכה. בזה הם שונים מהליברלים האנגלים. אנגליה לא חטפה את הטראומה של היעקוביניזם. שיתוף פעולה בין המעמד הבורגני לפועלים במאבקים פוליטיים. זליגה מתמדת שמאלה, אבל אלמנט ליברלי חזק. זה לא היה אפשרי בצרפת.
אנשי הליברליזם הצרפתי מותחים ביקרות לא רק על אירועי מהפכה הצרפתית, אלא גם על מרכיבים ביסודותיה האינטלקטואליים – נסיון לכפות את הפוליטיקה על החברה. היעקובינים ניסו להרכיב משטר שאינו מתאים לחברה. הדגש צריך לעבור לחברה. ניתוח סוציולוגי של החברה. כאשר לוק או רוסו מדבים על חירות הם אומרים שהיה מצב טבע, בן אדם חופשי, ולכן מגיעות לו כל מיני זכויות טבעיות. על אנשי המאה ה-19 התפיסה הזו לא מקובלת. היא נאיבית ואנטי היסטורית וחברתית. דחו את תורת הזכויות הטבעיות של המהפכה, אבל נשארו נאמנים לערך החירות, אבל לא כתוצאה ממצב קדמוני, אלא כי החירות מאפיינת את החברה המודרנית. חירות זה אידיאל שאליו האנושות צועדת. לא ממציאים שום אדם טבעי עם חופש טבעי. בכלל לא חושבים שיחיד יכול להתקיים מחוץ לחברה. אדם הוא יצור חברתי, והצורך שלו בחופש נגזר מהחברה בה הוא חי. ניתוח חברתי זה הוא ההבדל המהותי בין אלה של המאה הקודמת. אצל מיל גם לא נשמע "זכויות טבעיות", זה טעם רע ולא מקובל לדבר על זה במאה ה-19.
התפיסות הפוליטיות של הליברליזם הצרפתי. שלושה חלקים: משותף לכולם, הבדלים בין ליברלים שונים, שתי דמויות שונות.
משותף: ביוגרפיות דומות. יוצאי המעמד הבורגני. אחוז גדול של פרוטסטנטים. ג'רמיין דסטל, בת של ג'ק ניקיאה. פרנסואה גיזו, היסטוריון ופרוטסטנט גם הוא. מיעוט בצרפת הקתולית. דמיון ליהודים, נרדפים בגלל דתם, והם אלו שמייסדים את הנאורות בסוף המאה ה-17, ונלחמים למען הנאורות.
יסוד אינדיבידואליסטי חזק בדת זו, שהפך לערך של התנועה הליברלית. את הייחוד של ערך זה מצאו בבריטניה, היו אנגלופילים. רצו לאמץ את המאפיינים שהפכו את בריטניה למדינה חופשית – זכויות בסיסיות, אשר לא נגזרו מזכויות האדם. חשבו שחופש הביטוי תורם לקדמת הציביליזציה. התנגדו לרפ', כי זיהו אותה עם המהפכנות היעקובינית. העדיפו מלוכה קונסטיטוציונית, בה הקבינט תלוי בפרלמנט ולא במלך. וולטייר: באנגליה המלך מולך אבל לא שולט. אבל לא היו אוהדי אצולה כמו ברק. קדמה מבוססת על יצרנות, ואם יש מעמד שלא יוצר שום דבר ונהנה מפנאי זה רע, ריאקציוני. שמו דגש על יצרנות L'INDUSTRIE, מה שעודד יצרנות זו הכלכלה החופשית. מצד שני, לא היו אוהבי ההמון – לא משכיל, לא רציונאלי, תומך בעריצות. התנגדו לזכות הבחירה הכללית, וראו בה את הכלי של העריצים. תמכו במגבלות על זכות ההצבעה, אשר היו מבוססים על משטר הרכוש. גם ביחס לדת תפסו עמדת עמדה – תמכו בסבלנות דתית, אבל התנגדו לתפיסות אנטי-דתיות רדיקאליות.
רפורמות, שוק חופשי, מתינות, אליטיסט שמתנגד לזכות בחירה כללית, זכויות אזרח ולא טבעיות, מתינות דתית, אנגלופיל. כמה הם תלויים במונטסקייה? הוא אהב את אנגליה, אבל לא חשב שהיא מתונה, אלא רפ' רדיקאלית, ואין ללכת אחריה. העדיף מונרכיה. בזכות ברק הפכה אנגליה למתונה ומוערכת. לאומיות הופכת לאופיינית לליברליים הצרפתיים רק מאמצע המאה ה-19, לצד הרפובליקני. אנשים כמו מיל ומנזיני יותר שלמים עם הלאומיות מאשר אנשים יותר שמרניים בליברליזם.
הבדלים: היחס שלהם לעניין השתתפות העם בפוליטיקה.
