מהו טוטם והאם גם לך יש אחד? אמיל דורקהיים והטוטמיזם

הטוטם, אותו עמוד בדמויות חיות הניצב במרכז המאהל של השבט, הוא אחת מהפונקציות המרכזיות בכינונן של קבוצות וחברות, עד ימינו. אמיל דורקהיים (1858–1917), אחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית, חקר את תופעת הדת לא כעניין מטאפיזי או אישי, אלא כתופעה חברתית הנמצאת בלב הקיום הקולקטיבי. בספרו צורות היסוד של חיי הדת (The Elementary Forms of Religious Life), הוא בוחן את מקורות הדת ואת האופן שבו היא מתפקדת כמנגנון חברתי, ומעמיד את רעיון הטוטם והטוטמיזם במרכז ההסבר להבנת הדתות הפרימיטיביות, ובהרחבה – להבנת מבנים חברתיים בכלל.

 

מהו טוטם?

הטוטם הוא סמל – חיה, צמח, או אובייקט טבעי – המשמש כייצוג מקודש של קבוצה חברתית, שבט או קהילה. בעיני בני השבט, הטוטם אינו סתם יצור או חפץ, אלא כוח מקודש בעל משמעות עמוקה. הוא אינו אל, אך יש לו ממד של קדושה, משום שהוא מסמל את הקבוצה עצמה ואת הקשרים הפנימיים בתוכה.

דורקהיים מזהה בתרבויות פרימיטיביות רבות, בעיקר בקרב האבוריג'ינים באוסטרליה, שהטוטם הוא מוקד הפולחן, וחברי השבט מתייחסים אליו בכבוד, עורכים סביבו טקסים ומעניקים לו משמעות עליונה. אולם, במקום לראות בכך אמונה מיסטית בלבד, הוא טוען שהטוטם הוא סמל מוחשי של החברה עצמה – החברה סוגדת למעשה לעצמה דרך הסמל של הטוטם.

 

הטוטמיזם: הדת הקולקטיבית

הטוטמיזם, לפי דורקהיים, הוא הצורה הדתית הפשוטה והקדומה ביותר, והוא מהווה את הבסיס לכל הדתות המאוחרות יותר. בטוטמיזם, אין אלים במובן המונותאיסטי, אלא מערכת של סמלים וטקסים היוצרים חוויה של אחדות ושייכות בין חברי הקבוצה.

הנקודה החשובה בדבריו היא שהדת, ואיתה גם הרעיונות של קדושה ופולחן, אינה מתחילה מתוך פחד מכוחות טבעיים (כפי שטענו הוגים קודמים), אלא מתוך החוויה החברתית עצמה. כשהחברה מתאספת בטקסים משותפים, נוצרת אנרגיה קולקטיבית חזקה שדורקהיים מכנה התרוממות חברתית (collective effervescence). האנרגיה הזו מחוללת תחושת קדושה, שמתרכזת בטוטם כסמל.

 

הטוטם כהשתקפות של החברה

דורקהיים טוען שהטוטם אינו רק חפץ דתי, אלא גם מנגנון שבאמצעותו הקהילה מגדירה את זהותה. כאשר חברי השבט סוגדים לטוטם, הם למעשה מביעים את נאמנותם לשבט עצמו, לחוקיו ולמבניו החברתיים.

כדי להבין את משמעות הדבר, אפשר לחשוב על סמלים מודרניים כמו דגלים לאומיים, לוגואים של קבוצות ספורט, או אפילו דמויות היסטוריות שנהפכו לסמלים של קהילות מסוימות. גם כיום, כאשר אנשים מתייחסים לדגל המדינה בכבוד, עורכים טקסים סביבו או חשים רגש עז כלפיו, הם למעשה מביעים כבוד והזדהות עם הקהילה הלאומית שלהם – בדיוק כפי שעשו בעבר עם הטוטם.

 

ההבחנה בין קדוש למחולן

אחד המושגים המרכזיים בהגותו של דורקהיים הוא ההבחנה בין הקדוש (sacred) למחולן (profane). הטוטם מייצג את הקדוש – מה שמעבר לשגרה היומיומית, מה שמעורר תחושת יראה ומשמעות. הקדוש אינו בהכרח על-טבעי, אלא הוא מה שהחברה הגדירה ככזה.

לעומתו, המחולן הוא כל מה ששייך לעולם היומיומי, החומרי, חסר המטען הסמלי. עבור דורקהיים, ההבחנה הזו היא היסוד לכל דת ולכל מבנה חברתי, משום שהיא יוצרת סדר ומשמעות בתוך חיי הקהילה.

 

המשמעות הרחבה של הטוטמיזם

דורקהיים אינו עוסק בטוטמיזם כעניין אנתרופולוגי בלבד, אלא רואה בו מפתח להבנת כל החברות האנושיות. אם הטוטם הוא ייצוג של החברה עצמה, הרי שהדת, בכל צורותיה, אינה אלא השתקפות של החברה ושל צרכיה.

כך, אפילו דתות מודרניות שאינן מבוססות על פולחן של בעלי חיים או סמלים טבעיים עדיין משתמשות במנגנונים טוטמיים:

  • דתות מונותאיסטיות – הסמלים המקודשים, כמו הצלב בנצרות או ספר התורה ביהדות, משמשים כטוטמים המייצגים את הקהילה הדתית.
  • לאומיות – הדגל, ההמנון והטקסים הלאומיים יוצרים תחושת שייכות דומה לזו של הטוטמיזם.
  • תרבות הצריכה – מותגים ולוגואים של חברות ענק יכולים לשמש כמעין טוטמים בעידן המודרני, כאשר אנשים מייחסים להם ערך חברתי ורוחני.

 

ביקורת על דורקהיים

הגותו של דורקהיים על הטוטם והטוטמיזם השפיעה עמוקות על תחומים רבים במדעי החברה, ובפרט על אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ותיאוריה של הדת. ממשיכי דרכו פיתחו והרחיבו את הרעיונות שלו, ולעיתים גם חלקו עליהם.

מרסל מוס, אחיינו ותלמידו של דורקהיים, המשיך לחקור את התופעות החברתיות הקשורות לטוטמיזם, אך הרחיב את ההבנה של יחסי חליפין וטקסים חברתיים, במיוחד בהקשר של מנגנון ה"מתנה" (The Gift). מוס הראה כיצד טקסים טוטמיים אינם רק פולחן סמלי, אלא גם דרך שבה חברות בונות קשרים חברתיים המבוססים על נתינה, מחויבות וסולידריות.

קלוד לוי-שטראוס, מהאנתרופולוגים הבולטים של המאה ה-20, הציע קריאה שונה לטוטמיזם, וטען שיש להבין אותו לא כמבנה דתי-חברתי, אלא כמערכת סמלית המסייעת לבני האדם לסווג ולארגן את עולמם. בספרו Totemism הוא טען שהטוטמיזם אינו שלב אוניברסלי בהתפתחות הדת, כפי שדורקהיים האמין, אלא ביטוי של דפוסי חשיבה אנושיים המבוססים על הבחנות בינאריות, כמו טבע מול תרבות, אדם מול חיה, או סדר מול כאוס.

ויקטור טרנר, שחקר פולחנים וסמלים בחברות אפריקאיות, הדגיש את הממד הדינמי של הטוטמיזם וטקסי המעבר הקשורים אליו. הוא הראה כיצד טקסים קולקטיביים, המזכירים את התיאור של דורקהיים על התרוממות חברתית, משמשים כמרחבים של שינוי חברתי, שבהם מתערערים לרגע הסדרים הקיימים כדי לחדש ולחזק את הסולידריות החברתית. לבסוף, תיאורטיקנים מודרניים של תרבות ודת, כמו מירצ'ה אליאדה, חקרו כיצד סמלים טוטמיים ממשיכים להתקיים גם בעולם המודרני, בתוך אידיאולוגיות פוליטיות, זהויות לאומיות ותרבות הצריכה.

למרות ההשפעה העצומה של דורקהיים, גישתו לטוטמיזם ספגה ביקורת. חלק מהחוקרים טענו שהוא הכליל יתר על המידה מתרבויות ספציפיות (בעיקר האבוריג'ינים האוסטרלים) אל דתות אחרות. אחרים טענו שההסבר שלו, המתמקד בחברה, מפספס את הממד החווייתי והאישי של הדת. הדת אינה רק מערכת סמלים קולקטיביים, אלא גם חוויה פנימית של אמונה ומשמעות, שאינה ניתנת לצמצום למבנה חברתי בלבד.

 

הטוטם כמראה של החברה

לסיכום, דורקהיים מציע הבנה רדיקלית של הדת, שבה הקדושה אינה נובעת מהתגלות אלוהית או מכוחות טבע מסתוריים, אלא מהמבנה החברתי עצמו. הטוטם, לדעתו, הוא רק דוגמה מוקדמת למנגנון שמלווה את כל החברות – הסמל שהופך להיות קדוש משום שהוא מייצג את החברה ואת כוחה המלכד.

גם כיום, כאשר אנו מתבוננים סביבנו ורואים כיצד סמלים, טקסים ומיתוסים ממשיכים לעצב את חיינו, אנו יכולים לזהות את עקרונות הטוטמיזם בכל תחום – מהדת, דרך הלאומיות ועד לתרבות הפופולרית. דורקהיים מלמד אותנו שהחברה תמיד סוגדת לעצמה, גם אם היא אינה מודעת לכך.

 

תועלתנות והנוסחה המנצחת לאושר

מה אם בכל אחת מאלפי מההחלטות הקטנות או הגדולות שאנו מקבלים בכל יום הייתה נוסחה שתאמר לנו מה ההחלטה הנכונה שתוביל אותנו לאושר?

עוד דברים מעניינים: