פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: ציות לסמכות והניסויים של מילגרם
ציות לסמכות
תופעה זו נחקרה בעיקר על ידי הניסויים המפורסמים של מילגרם.
התפאורה של הניסויים של מילגרם
בניסוי זה הנבדק (לאחר הגרלה "מקרית") מתבקש להיות בתפקיד המורה בעוד משתף פעולה של הנסיין מתבקש להיות התלמיד בניסוי של למידה. המורה מתבקש לתת שוק חשמלי לתלמיד (אשר הינו כביכול קשור לכיסא) כל פעם שהוא טועה בתשובתו, כאשר גובה השוק גדל ב-15 וולט בכל טעות עד ל-450 וולט. אם הנבדק מביע הסתייגות – הנסיין מגיב בצורה קבועה מראש.
בתנאי של "פידבק מרוחק" (משתף הפעולה נמצא בחדר הסמוך ולא ניתן לשמוע אותו כמעט בכלל) – 66% מהנבדקים המשיכו עד 450 וולט.
בתנאי של "פידבק קולי" (ניתן לשמוע את קריאותיו ההולכות וגוברות של משתף הפעולה, עד שלפתע הן נפסקו) – 62.5% המשיכו עד 450 וולט.
כוחות מנוגדים
על הנבדקים עבדו כוחות משני סוגים. מצד אחד, היו כוחות שדחקו בהם להמשיך את הניסוי: תחושת מחויבות והתשלום שקיבלו, רצון לקדם את המדע והשפעה חברתית נורמטיבית (רצון להימנע מאי-אישור של הנסיין ועמיתיו ורצון להימנע מעשיית סצנות).
מצד שני, היו כוחות שדחקו בנבדקים לסיים את הניסוי: חשש מפגיעה פיזית במשתף הפעולה, ציווי מוסרי נגד פגיעה בבני אדם, חשש מעונש בעקבות פגיעה במשתף הפעולה, חשש מתגובת משתף הפעולה בסוף הניסוי, חשש כי מאוחר יותר התפקידים בניסוי יתחלפו והם יקבלו שוק.
"קירוב" של התלמיד
ניתן להגדיל את הכוחות שפועלים על הנבדקים לסיים את הניסוי ע"י יצירת קרבה בין התלמיד למורה ובחינה של אפקט הציות (שימו לב, שבפועל הנבדקים בחרו להתמודד עם חוסר הנוחות על ידי הרחקה של התלמיד – לדוג', באמצעות ישיבה עם הגב אליו וכו'). זה נעשה באמצעות 4 מניפולציות שונות:
- "פידבק מרוחק" (Remote Feedback) – כפי שתואר קודם.
- "פידבק קולי" (Voice Feedback) – כפי שתואר קודם.
- "קרבה" (Proximity) – התלמיד מקבל את השוק באותו חדר עם המורה, במרחק של מטרים ספורים.
- "קרבת מגע" (Touch Proximity) – על המורה להחזיק בכוח את ידו של התלמיד על מקור השוק.
להלן אחוזי הציות במניפולציות השונות:
כלומר, ככל שאנו מרוחקים מהאדם – כך קל יותר לפגוע בו (לדוג', מערכות הנשק כיום מתוחכמות ואינן מצריכות מגע פנים מול פנים ולכן קל יותר להשתמש בהם לפגיעה באחרים).
"הרחקה" של הנסיין
ניתן להקטין את הכוחות הפועלים על הנבדקים להשלים את הניסוי על ידי חיזוק או החלשה של הנסיין. לצורך כך נעשו מספר מניפולציות:
- "נסיין רגיל" – הנסיין נוכח בחדר, ליד הנבדק.
- "נסיין אינו נוכח" – ההוראות הראשונות ניתנות על ידי הנסיין, אך אח"כ הוא עוזב את החדר ונותן הוראות דרך הטלפון.
- "אדם רגיל" – נבדק אחר הוא זה שנותן את ההוראות (למעשה גם הוא היה משתף פעולה).
- "חילוקי דעות" – יש שני נסיינים שביניהם פורץ ויכוח על הנושא במהלך הניסוי.
תוצאות:
למניפולציה זו הייתה השפעה חברתית חזקה יותר מאשר למניפולציה של קרבת התלמיד ולכן נראה כי יותר אפקטיבי להפוך את אי-הציות לקל יותר עבור הנבדקים מאשר להגדיל את הרצון שלהם לא לציית.
האם היית מציית?
כמעט אף אחד לא מאמין, גם לאחר שמיעת התוצאות והוריאציות, שהוא היה מגיע לרמות שוק כה גבוהות. יתכן שזה נובע מכך שהניסוי לא מעורר בנו אמפתיה כלפי הנבדקים הצייתנים.
תוצאות הניסוי רלבנטיות להבנה כיצד אוכלוסיות גדולות עשויות לציית להוראות של מיעוט רשע (לדוג', בזמן השואה). הסברים לתופעה זו נעים על גבי רצף של "יוצא דופן"-"נורמלי" כאשר בקצה אחד יש את אלו שטוענים שפשעים כאלו מבוצעים על ידי אנשים יוצאי דופן ובקצה השני יש את אלו שטוענים שלכל אדם יש את היכולת לבצע פשעים כאלו בנסיבות המתאימות. הניסוי של מילגרם תומך בעמדה של "נורמלי".
נבחן מרכיבים והסברים של הניסוי של מילגרם שעשויים לעורר בנו אמפתיה עם הנבדקים.
הם ניסו אבל נכשלו
אנשים רבים סבורים שהנבדקים צייתו מאחר והם לא הבינו היטב את המצב. אך לא כך היה, שכן כמעט כל הנבדקים ניסו לא לציית או להסב את תשומת לב הנסיין לתגובות התלמיד.
זה עשוי לשכנע אותנו שגם אנחנו מסוגלים לעשות זאת – אולי היינו רוצים לא לציית, אך לא בטוח שבאמת היינו לא מצייתים. לדוג', במהלך השואה, גדוד מסוים של משטרה נאצית נאלץ לרכז את תושבי כפר פולני ולהרוג אותם – רבים התנגדו, אך לא הלכו עם זה עד הסוף. חלקם ביצעו עבודות אחרות כדי שלא יקראו להם, חלקם ירו ופספסו בכוונה וכו'.
בניסוי של מילגרם, חלק מהקושי בו נתקלו הנבדקים כשהם רצו לא לציית היה שהנסיין לא הגיב לסיבות שהנבדקים נתנו לו להפסיק את הניסוי, אלא רק ענה בקצרה "צריך להמשיך את הניסוי" וכו'. כפי שראינו (בדיון על קונפורמיות), אנשים נוטים שלא להגיב בהחלטיות כשהאירועים מסביבם אינם הגיוניים – הניסוי אמור לעסוק בלמידה, אך התלמיד כבר לא לומד ונראה כאילו לנסיין לא אכפת…
ההשלכה של כך לחיים האמיתיים היא שהזוועות הגדולות מתרחשות לרוב לאחר תהפוכות חברתיות גדולות. תהפוכות אלו מפרות את הסדר החברתי ופוגעות בביטחון הנחוץ למניעה של זוועות שכאלו.
שחרור מאחריות
כשהנבדקים שאלו את הנסיין מי אחראי לתוצאות הניסוי הוא אמר שהוא אחראי לכך. דבר זה נתן לנבדקים, שבוודאי נמצאו בקונפליקט, צידוק להמשיך בניסוי. פעמים רבות אנו נתפסים להסברים קלושים על מנת לתת צידוק להתנהגות שלנו (כשמציקים למישהו – "אולי באמת מגיע לו?").
כמובן שהשחרור מהאחריות עובד רק בתנאי שהאדם שלוקח אחריות מהווה סמכות לגיטימית. בניסוי של מילגרם, הנסיין היווה סמכות לגיטימית שכן הוא ייצג את המדע ואת אוניברסיטת Yale המכובדת (על אף שרמת הציות הייתה גבוהה גם כשהניסוי בוצע במשרד בעיר).
גם רציחות העם שהתבצעו במהלך ההיסטוריה לוו בלקיחת אחריות מצד מנהיג לגיטימי בליווי אידיאולוגיה מתאימה שמציגה את המעשים הנתעבים כנכונים מוסרית.
מעורבות הדרגתית
יש לזכור שגובה השוק בניסוי של מילגרם היה הדרגתי והחל מ-15 וולט, ולא מהרמה המקסימלית – ברגע שהאדם החל עם מתן השוקים, קשה להפסיק. גם לנו זה קורה בחיינו הפרטיים (שקר לבן שהופך גדול יותר ויותר) וגם בגרמניה הנאצית הצעדים שננקטו נגד היהודים היו הדרגתיים.
