"חוק מילר" הידוע גם בתור "המספר הקסום 7" הוא טענה בפסיכולוגיה כי מספר אובייקטים שיכול אדם ממוצע להחזיק בתודעתו הוא 7 פלוס או מינוס 2. המשמעות היא כי יכולת הזיכרון האנושית כוללת בדרך כלל מחרוזות של מילים או מושגים הנעים בין 5-9. מידע זה על הגבולות ליכולת עיבוד המידע הפך לאחד המאמרים המצוטטים ביותר בפסיכולוגיה.
הניסוי מאחורי חוק מילר פורסם בשנת 1956 על ידי הפסיכולוג ג'ורג מילר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. במאמר דן מילר ביחסים הפסיכולוגים בין גבולות השיפוט המוחלט החד-ממדי לבין גבולות הזיכרון לטווח קצר. במשימה חד-ממדית של שיפוט אבסולוטי, מוצגים בפני אדם מספר גירויים המשתנים על ממד אחד (כגון 10 צלילים שונים המשתנים רק בגובה). המתאים לכל גירוי בתגובה מקבילה (שנלמדו קודם לכן). בתוצאות הניסוי של מילר, הביצועים כמעט מושלמים עד חמישה או שישה גירויים שונים אך יורדים ככל שמספר הגירויים השונים גדל. המשמעות היא שניתן לתאר את הביצועים המרביים של האדם על שיפוט אבסולוטי חד ממדי כאחסון מידע עם קיבולת מרבית של 2 עד 3 פיסות מידע, עם יכולת להבחין בין ארבע לשמונה חלופות.
במילים פשוטות, כמות הפריטים שאנחנו מסוגלים להכיל בו זמנית בתודעתנו מוגבלת. מספר הקסם 7 פלוס מינוס שתיים מגדיר בעצם את הגבול הזה. לכן בני אדם משחר האנושות המציאו כלים, החל מכתב ועד המחשב, כדי לשבור את מעגל הקסם.
