ניסוי הרגש של שכטר וזינגר

 לחוקרים סטנלי שכטר וג'רום זינגר הייתה תיאוריה לגבי האופן שבו פועל הרגש האנושי, ועל הקשר בין עוררות פיזית לבין התוכן הרגשי אליו היא מתייחסת. לטענתם לרגשות שאנו חווים יש שני מרכיבים – האחד פיזיולוגי והשני קוגניטיבי. כאשר אנו חשים עוררות פיזיולוגית (דפיקות לב וכדומה) אנו נחפש בתודעתנו מושא לייחס לו את התחושה הפיזיולוגית שאנו חווים.

על מנת לבחון את המחקר שלהם ערכו שכטר וזינגר ניסוי בו הוזרק אפינפרין לקבוצה של 184 גברים משתתפים, הורמון המעורר עוררות כולל פעימות לב מוגברות, רעד ונשימה מהירה. למשתתפי המחקר נאמר כי מזריקים להם תרופה חדשה לבדיקת ראייתם. לקבוצה הראשונה של המשתתפים נודע על תופעות הלוואי האפשריות שהזריקה עלולה לגרום בעוד שהקבוצה השנייה של המשתתפים לא ידעה דבר. לאחר מכן הוצבו המשתתפים בחדר עם מישהו שהם חשבו שהוא משתתף אחר, אך למעשה היה שותף של החוקרים. השותף פעל באחת משתי דרכים: אופורית או כועסת. משתתפים שלא קיבלו מידע על השפעות הזריקה היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוש מאושרים או כועסים יותר מאלו שלהם נמסר המידע מראש. כלומר, משתתפים שידעו לייחס את החוויה הגופנית שלהם לזריקה נטו יותר לחפש בסביבתם סיבות לאופן שבו הם חשים.

מה ששכטר וזינגר ניסו להבין היו הדרכים שבהן קוגניציה או מחשבות משפיעות על הרגש האנושי. המחקר שלהם ממחיש את חשיבות האופן שבו אנשים מפרשים את מצביהם הפיזיולוגיים, המהווים מרכיב חשוב ברגשותינו. 

אריסטו על הדבר הכי טוב שיש

מה מניע את הפעולות שלנו, למה אנחנו שואפים לדברים טובים ומהו הטוב הגבוה ביותר שאליו ניתן לשאוף. אריסטו על מה שחשוב בחיים

עוד דברים מעניינים: