מוסר הוא כלל מערכת החוקים והערכים שבין אדם לחברו בתקופת המקרא , הערכה מוסרית היא לא רק בין אדם לחברו אלא גם אדם למקןם. במקרא יש שני דרכי שיפוט:
- על ידי המספר
- על ידי הדמויות.
ישנן 4 דרכים להערכה מוסרית מפורשת:
- ניתן למספר (כמו לנח).
- קונוטציה מיוחדת (סיפור הגר)
- הערכה מוסרית מפי דמות (יצחק לעשו)
- הערכה באמצעות מעשה דרסטי (התאבדות של אחיטופל)
- הערכה באמצעות אנלוגיות (נח מול דור המבול) או למשל סיפור פילגש בגבעה: (שופטים פרק יט)
אישה עוזבת את בעלה והבעל הולך להשיבה עם עוזרו. מגיעים לעיר לא יהודית ולא מסכימים לעצור, הם ממשיכים לעיר יהודית אך שם הקהל מתעלל באישה ואז מתחילה מלחמה. האנלוגיות הן:
- אנשי הגבעה שלא מארחים מול הזקן שמארח
- העוזר שמוכן ללון בעיר לא יהודית מול האדון שלא מוכן.
פרשת דוד ובת שבע (שמואל ב', יא'- יב'), פרשת הירידה למצרים ע"י אברהם (בראשית יב, כ'), אמנון ותמר, פרשת דינה (שמואל ב' י"ג), פרשת קין והבל (בראשית), פילגש בגבעה (שופטים, י"ט), לוט ובנותיו (בראשית י"ט), סיפורי שמשון ונשותיו…
מהו מוסר? במשלי פרק א' פס' ח'– "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך." המוסר עומד פה כנגד התורה, יש פה עשה ואל תעשה. מוסר אביך- ערכים, אידיאלים, חוקים… המוסר הוא כללי התנהגות אידיאליים, ערכים, נורמות בתחום חברתי (בין אדם לחברו), אך יכול להיות גם דתי כיוון שבתנ"ך אין הפרדה בין דת למוסר. כל החוקים ניתנו ע"י אלוהים.
מערכת הכללים והחוקים הללו באה לומר לאדם מה טוב ומה רע.
יש מוסר אוטונומי– כשאדם בודד מגיע לכללי מוסר בדרך שכלו, הבנתו,
יש מוסר הטרונומי– חיצוני, שמישהו מכתיב אותם.
אנו נתייחס להערכות מוסריות מפורשות ע"י התנ"ך וגם להערכות מוסריות עקיפות, נרמזות, שמשתמעים לנו מהדברים.
דברים, ו' פס' י"ח- "ועשית הישר (לא לסטות מהחוק) והטוב (לפנים משורת הדין) בעיני ה'. "
שמואל ב', פרק י"א- י"ב- פרשת דוד ובת שבע– הבעייתיות בסיפור- בת שבע היא אשת איש, ניצול מרותו של המלך, דוד עושה מניפולציה על אוריה (כדי שיחשבו שההריון הוא ממנו).
לפי חז"ל, אוריה נחשב כמורד במלכות. השיפוט הכי ישיר על מעשי דוד היה במשל השיפוטי של נתן הנביא (כבשת הרש). כמו כן, הוא אומר לו במפורש "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני?"
"וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'"- זהו המשפט הכי מפורש ששופט מוסרית מעשים.
אם כך, יש שיפוט ע"י דמות- בצורת משל ובצורה מפורשת וישנו שיפוט מפורש ע"י המספר.
בתחילת הפרק מסופר על מלחמת ישראל בעמון- צבאו של דוד (בראשות יואב שר הצבא) מנהל מצור על רבת עמון ודוד יושב בירושלים – פרופ' גרסייה ואחרים טוענים כי יכול להיות שיש פה שיפוט על דוד על כך שהם נלחמים והוא יושב בירושלים, או רמז מתרים לבאות. אם כך, יש הטוענים כי זהו משפט ניטראלי באקספוזיציה. כמו כן, מלך שיפול במלחמה זו המפלה הכי גדולה לעם.
לא ברור האם אלישבע התרחצה על הגג או שדודו היה על גגו וראה אותה מתרחצת… דוד רואה שבת שבע יפה ומתחיל לברר עליה. אוריה החיטי היה אחד מ-30 הגיבורים בצבאו של דוד. דוד שולח שליחים להביאה אליו והם שוכבים.
"והיא מתקדשת מטומאתה"- היא הייתה מיד אחרי המחזור. יש פה כניסה נדירה בתנ"ך לפרטים אישים, אלה הם פרטים שחשובים להמשך, בכדי לדעת שהיא בוודאות נכנסה להריון מדוד ולא מבעלה.
דוד נותן לאוריה חופשה מהצבא ואומר לוו ללכת לביתו. אוריה לא הולך לביתו ודוד שואלו מדוע? אוריה עונה שהוא לא מרגיש בנוח שהצבא במלחמה והוא ישן בביתו עם אשתו- הוא מתגלה כפטריוט, שטובת המדינה לפני טובתו שלו. דודו מנסה שוב ונותן לו עוד כמה ימי חופשה. אוריה לא הולך לביתו, גם כאשר דוד משקרו ביין.
איך זה יכול להיות? האם אוריה ידע על שעשה דוד?
דוד שולח מכתב ליואב שיציב את אוריה בחזית בכדי שימות.. לאחר שמת, בת שבע ספדה אותו ומיד לאחר האבל דוד אספה לביתו, הם נישאו והיא ילדה לו בן. הפרק מסתיים במשפט- "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'".
בפרק הבא ה' שולח את נתן לספר לו את משל כבשת הרש בכדי שדוד יוכל לשפוט את עצמו.
עונשו של דוד- "ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם"- מידה כנגד מידה. דוד מודה שחטא לאלוהים. הוא אומר שמגיע לו מוות אך אלוהים סולח לו ולא מענישו במוות, אך בנם המשותף לא יחיה- הוא מת ממחלה.
השלמת סיפור דוד ובת שבע ממשיך בתהילים מזמור נ"א. מאותו יום לא היה לדוד יום שמח, שורה של עונשים וצרות פקדו את ביתו מאז.
ע"פ חז"ל, שתי גישות עיקריות:
- 1. איך יכול להיות שדוד חטא? מסכת שבת- "כל האומר דודו חטא אינו אלא טועה." כל היוצא למלחמה היה נותן גט על תנאי לאשתו שאם הוא לא יחזור מהמלחמה, היא לא תהיה עגונה ותוכל להינשא בשנית. על פי זה, בת שבע איננה אשת איש. כמו כן, אוריה נחשב כבוגד במלכות- הוא אמר ליואב "אדוני יואב" בכך בגד במלך שאמור להיות אדונו.
- 2. מסכת סנהדרין- דוד חטא, הוא מודה שחטא ומבקש מחילה. הוא אף ביקש שסיפור זה לא ייכתב בתנ"ך אך אמרו לו שזה לא יתכן כי סיפור זה צריך ללמד אחרים לקח.
8 דרכים להערכה מוסרית בתנ"ך–
1.הערכה מפורשת- מפי המספר של מעשה– "ונוח איש צדיק תמים היה בדורותיו".
- אפיון דמות על ידי שימוש במילים בעלות קונוטציה מסוימת.- למשל בסיפור הגר חוזר השורש ע.נ.ה וזה משמש כהערכה מוסרית על שרה. ע"פ הרמב"ן- חטאה שרה בשעבוד הגר. יש הטוענים כי זה בסדר כיוון שהגר זלזלה בה.
- הערכה מוסרית מפי דמות בסיפור– "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה. המלאך אומר על אברהם.
- הערכה לא מילולית באמצעות מעשה דרסטי או מחדל (חוסר מעשה) של דמות בסיפור– שבירת הלוחות ע"י משה- איך משה העז לשבור את הלוחות של ה'? יש שיאמרו שמרוב התרגשות לראות את העגל, הוא הזדעזע ונפלו הלוחות מידיו, אך בספר דברים פרק ט' משה אומר שהוא שבר בכוונה את הלוחות. משה שבר את הלוחות שהיו ברית כיוון שהעם הפר את הברית. בסיפור פילגש בגבעה בעל הפילגש ביתר את הגופה בכדי להזעיק את שבטי ישראל למלחמה
- הערכה מוסרית באמצעות אנלוגיות– השוואה ניגודית או מקבילה- מפורשת או שהקורא עושה אותה. בתקופת המבול, השוואת העם לנוח, , בסיפור פילגש בגבעה (שופטים י"ט) יש ניגודים בין אירוח האב הנדיב בבית לחם לבין חוסר האירוח בגבעה, ולבין האירוח הנדיב של הזקן האפרתי בגבעה.
- פירוט וחזרה על אספקטים מרכזיים בסיפור– כיוון שהסגנון המקראי הוא מצומצם, פירוט רב כנראה בא ללמד את הקורא משהו. למשל- בראשית י"ח- הכנסת האורחים באלוני ממרא של המלאכים ע"י אברהם. בסיפור ישנה חזרה רבה על הפעלים- י.ר.צ ו- מ.ה.ר. ה בא להדגיש את נחישותו לארח אותם בצורה הטובה ביותר.
- שיפוט באמצעות מילים מנחות– סיפור הברכה של יעקב ועשו- ע"פ בובר היו 4 מילים מנחות- ברכה, בכורה, מרמה ושם. זה תורם להערכה המוסרית של יעקב ורבקה.
- סדר האלמנטים בסיפור– בד"כ אנו מצפים שיהיה סדר כרונולוגי. אם התנ"ך מקדים או מאחר פרט כלשהו, יש בכך כוונה.
סיפור אשת פוטיפר (בראשית ל"ט)- יש שם סיפור חוזר ב3 גרסאות שהולכות ומתקצרות. בגרסה לעובדי הבית, יש הערכה מוסרית עליה – היא מבקרת את בעלה, קוראת ליוסף "איש עברי", ומסלפת את הסיפור. בגרסה ה3 ע"י סיפור חוזר היא משפילה את יוסף וקוראת לו "עבד עברי"- פירוט רב וחזרה בא גם להעריך מוסרית את האדם (אשת פוטיפר).
חזרה אל: אמצעים אמנותיים במקרא
