בראשית פרק ו'- דורו של נוח, דור המבול: מה היו חטאי הדור שהובילו להשמדה במבול? מסופר על בני האלוהים ובנות האדם. מי הם בני האלוהים? אלוהים בתנ"ך זה גם שופטים, אנשים נכבדים מאוד. "וייקחו מכל אשר בחרו"- לוקחים נשים מכל, מתחילה אלימות בעולם. הרוע מתרבה בעולם ובליבו של האדם.
אלוהים מחליט לקצר את חיי האדם רק ל-120 שנים. לאחר מכן מחליט למחות את האדם מעל פני העולם.
מדוע גם בעלי חיים נכחדו במבול?
- אם אין בני אדם בעולם אין צורך בבע"ח כיוון שהם נבראו לצרכו של אדם.
- גם בע"ח היו שותפים לחטא ולרוע בעולם. יש הטוענים כי הרביעו אדם ובהמה ובהמות שונות אחת עם השנייה, ערבבו בין המינים והרסו את מעשה בראשית. כמו כן, התחילו לטרוף זה את זה למרות שבתחילה הם היו צמחוניים.
רק נוח מצא חן בעיני אלוהים.
סיפורו של נוח- פס' ט ואילך– "אלה תולדות נוח"- תולדות = קורות חיים, או צאצאים, ילדים (אך אז נצפה שיופיעו שמות של ילדיו מיד ולא רק פס' אח"כ). בהמשך מוסבר מדוע נוח מצא חן בעיני ה'- כיוון ש"נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". יש פה הסגר באקספוזיציה– משפט פתיחה, משפט בסוגריים ולאחר מכן המשך המשפט- קשר אסוציאטיבי. מדובר פה בהיגד. אפשרות שנייה- אלה תולדות נוח- מעשיו הטובים. 3. זהו משפט פתיחה לקטע כולו.
רואים את נח בשתי דרכים הראיה והיגד:
דרך ההיגד – הכוונה שהכתוב אומר במפורש אודות הגיבור, ההיגד מתייחס ל-3 דברים:
תיאור חיצוני או מהות פנימית של הגיבור, בתוך המהות הפנימית יש תכונות הגיבור, הלכי רוח, מצבי נפש, זוהי דרך ישירה, לעיתים נדירות יותר ההיגדים יבואו מפי הגיבור."דוד יפה עיניים" "יוסף יפה תואר" זהו תיאור חיצוני, יש גם תיאור תכונות אופי: "נוח איד צדיק היה בדורותיו", שלמה היה חכם מכל אדם".
הראייה – התנ"ך מראה לנו מיהו הגיבור שלנו, זוהי דרך עקיפה להראות לנו , רוב הדוגמאות בתנך קשורות להראייה. ניתן לראות זאת דרך מעשים או דוח שיח, התנך מספר לנו מה הגיבורים עשו ודך המעשים אנו נלמד על אופי הגיבור, זהו פאזל דרכו ניתן לראות את התמונה הגדולה.
על נח נאמר במפורש שהיה איש צדיק בדורותיו.
האם "צדיק ותמים" (זה היגד) זה לא אותו דבר? האם אין פה חזרה? תמים זה שלם (שה תמים) או ישר (התהלך לפני והיה תמים). תמים הוא לוואי של צדיק.
ע"פ הרמב"ן– צדיק וזכאי, ראוי להינצל.
ע"פ איבן עזרא– צדיק במעשיו, תמים בליבו.
ע"פ אברבאנל– ".. האחד שהיה צדיק- מתנהג עם הבריות בצדקה ובמשפט לא במס כאנשי דורו… השני שהיה תמים- בעל תכונה שלמה בלתי נוטה בטבעו אל הדברים המגונים כבני הדור."
כשאלוהים מסביר לנוח על הצלתו אומר שהוא רק צדיק. מכך אומרים "שמקצת שבחו של אדם בפניו".
"בדורותיו"– מדוע? יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי –
לפי רבי יהודה זה נאמר בשלילה- הכל יחסי לאותו דור. אילו היה בדורו של אברהם, משה או שמואל, כנראה שלא היה צדיק. הוא מביא דוגמא- בשוק של סומים, אדם שרואה ראיה חלקית נקרא סגי נאור.
לפי רבי נחמיה זה נאמר בחיוב- אם בדורו של המושחתים היה צדיק, בדורו של אברהם ומשה, קל וחומר שהיה צדיק. דוגמתו- ריחן ששמים בקצה העיר ומפיץ ריח, קל וחומר שאם יהיה במרכז העיר יפיץ ריח. משל נוסף- בתולה שהייתה בשוק של זונות ולא היה לה שם רע אילו הייתה בשוקן של כשרות, על אחת כמה וכמה.
3 בנים נולדים "ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס"- מה היחס בין התיאורים?
שחיתות= הרס המידות של תושבי הארץ לעומת הרס של הארץ, האדמה. לפי ההסבר המקובל, העונש של בני האדם היה גזל.
יש שיגידו שדור המבול חטא בעבודה זרה. יתכן שאלו משפטים מקבילים או משלימים זה את זה. חטאו של דור המבול היה חמס. יש אומרים שזה היה החטא הכי חמור שלהם ולכן הוא מוזכר, יש אומרים שזהו החטא שגזר את גורלם.
"כל בשר"- כל האדם כולל בע"ח.
העונש יהיה בדרך של מידה כנגד מידה- "והינני משחיתם"- הם השחיתו ואני ישחית אותם.
ש.ח.ת הוא שורש מרכזי בפרק זה.
אלוהים גוזר מבול של 40 יום ולילה, אך התהליך נמשך כשנה. נוח ניצל בזכות תיבת גופר שבנויה מ-3 תאים. כאשר יוצאים מהתיבה, מקבל נוח ברכות וציוויים. נוח מקבל צו כמו האדם הראשון- "פרו ורבו ומלאו את הארץ"- יש הרואים זאת כציווי אצל נח ואילו כברכה אצל האדם הראשון.
ישנו חידוש- מותר לאדם לאכול מהחי- עד אז היה מותר לאכול רק מן הצומח. כנראה שלאחר המבול לא הייתה צמחיה ולכן התיר להם לאכול מן החי. אך יש לכך הגבלות- 1. איסור אבר מן החי- כל עוד בעל החיים חי, אסור לאכלו 2. איסור אכילת דם (הדם הוא הנפש) 3. אין היתר לאכול אדם- אדם (או חיה) שיפגע בעצמו או בחברו ייענש.
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך.."- יש המפרשים את המילה "באדם"- כבית משפט, יישפט ע"י בני אדם ויש המפרשים זאת כאדם שיפגע ע"י אדם או בגלל אדם.
על קטע זה ביססו את שבע מצוות בני נוח- האנושות כולה חייבים בהן- 3 מצוות בהן אדם ייהרג עליהן- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,ועוד 4 מצוות- אבר מן החי, ברכת (קללת) אלוהים, גזל, דיינים- מינוי שופטים כדי שיעשו צדק ומשפט.
הקשת בענן– לאחר המבול ה' כורת ברית (הסכם) עם העולם כולו (זוהי הברית הראשונה בתנ"ך)- הרמב"ן עושה הבחנה בין אות לברית- ברית היא הסכמה בין שניים, אות- הסימן שמסמל את הברית. במקרה זה- הקשת היא האות.
הברית היא גם לדורות אחרים, שלא יהיה עוד מבול בעולם.
בריתות נוספות בתנ"ך- ברית מילה בין אלוהים לישראל, ברית בין הבתרים– בין אלוהים לאברהם.
השאלה המעניינת היא האם הקשת היא בריאה חדשה שלא הייתה קודם בעולם? הפירוש ההגיוני הוא שהיא הייתה קודם אך כעת יש לה משמעות, כעת היא אות הברית. הקשת באה לסמן הפסקת מלחמה, בנוייה כקשת הפוכה ואי אפשר הרי לירות לשמיים.
ע"פ הרמב"ן– הירי בקשת הוא מהארץ לשמים, אין אפשרות לירי מהשמיים לארץ- זהו הסכם והבטחה אלוהית לשלום בעולם.
ראו גם: המשמעות הפילוסופית של סיפור נח והמבול
השוואה בין סיפור הבריאה וסיפור המבול בבראשית
חזרה אל: אמצעים אמנותיים במקרא
