רוח נכון ורוח שקר: נשמת נבות חוזרת לנקום

במלכים א פרק כ"ב מחליט אלוהים כי הגיע הזמן לשים סוף למלכותו המושחתת של אחאב (במה שבא לאחר סיפור כרם נבות בפרק כ"א). בפסוק כ' קורא ה' "מי יפתה את־אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד?" ובתגובה בפסוק הבא יוצא ומתייצב לפני ה' "רוח" שמכריז "אני אפתנו!". כאשר אלוהים שואל את הרוח במה יפתה את אחאב אל מפלתו משיב הרוח: "אצא והייתי רוח שקר בפי כל־נביאיו" ובכך מקבל את אישורו של אלוהים למשימה.

רוחו של נבות באה אל אלוהים

בספר הזוהר (קצ"ב ב') מסופר על רבי אלעזר ורבי יוֹסֵי שהיו מהלכים בדרך ותהא רבי יוסי מיהו אותו רוח שהתנדב להפיל את אחאב. הוא מכיר את התשובה כי היה זה נבות היזרעאלי, שממנו גזל אחאב את כרמו במלכים כ"א. אולם האם רוחות שיוצאות מן העולם מסוגלות גם לשוב אליו? ומה הכוונה במושג "רוח שקר"? ואם אנחנו כבר שואלים שאלות אז על מה בעצם נענש אחאב בסיפור כרם נבות? הרי שמואל (א, ח), כאשר העם דרש ממנו מלך, הזהיר וקבע כי זה "את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח". כלומר לפי חוק המלך הייתה לאחאב כל זכות לקחת את כרם נבות.

ענה רבי אלעזר לרבי יוסי: שאלה מצוינת שאלת. אם זו אכן רוחו של נבות שעלתה ועמדה לפי הקב"ה, כיצד ייתכן כי היא ביקשה שקר? שכן אם נבות צדיק, כיצד הוא יכול לבקש שקרים בעולם האמת (כי אם צדיק בעולם הזה לא משקר, כמובן בעולם הבא, עולם האמת, הוא אינו משקר)? ואם נבות אינו צדיק, כיצד הוא יכול לעמוד כך מול אלוהים?

רוח שקרים שולטת בעולם

לכן מציע רבי אליעזר כי ה-"רוח" המדוברת למעשה אינו רוחו של נבות, שאחרי הכל אמנם היה קורבן אך לא בהכרח צדיק כל כך גדול שיזכה לעמוד לפני הקב"ה. ההצעה של רבי אליעזר היא הייתה זו רוח אחרת שקיימת בעולם ועומדת תמיד לפני הקב"ה. רוח זו היא הגורמת לבני אדם לשקר והיא מסיטה לדבר שקר אל כל מי שרגיל בשקרים. לכן אלוהים אומר לרוח "צא מכאן", כמו שכתוב בתהלים (קא): דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ולכן הרוח שיצאה להפיל את אחאב היא רוח השקר.

ולגבי שאלת אשמתו של אחאב הריהי לא בגלל שלקח את כרמו של נבות אלא בגלל שהרג אותו ללא הצדקה. ולכן כתוב "הרצחת וגם ירשת? (מלכים א, כא), ולכן נענש אחאב. "צא וראה" מסכם רבי אליעזר את דבריו "כמה בני אדם יש בעולם שרוח השקר הזו גורמת להם לשקר, וכמה היא שולטת במה שנעשה בעולם". ועוד דבר אחרון מוסיף רבי אליעזר: דוד המלך רצה לשמור על עצמו מפני רוח השקר ולכן כתב (תהלים נא): "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי". רוח נכון היא ההפך מרוח השקר ולכן הן שתי דרגות (קיום): האחת קדושה והאחת טמאה.