סיכום: דניאל בר-טל: לחיות עם הסכסוך – חלק 10

סיכום: דניאל  בר-טל: לחיות עם הסכסוך – חלק 10

דניאל בר-טל, לחיות עם הסכסוך (ירושלים: כרמל, 2007), הקדמה.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

פרק 2: הסכסוך הישראלי – ערבי : אופיו והזיכרון הקולקטיבי שלו

ולאחר החזרה הקצרה על ההיסטוריה של מדינת ישראל, קובע המחבר כי לזיכרון הקולקטיבי שבא לידי ביטוי בנרטיב של היהודים בישראל יש חשיבות גדולה בהבנת הדינאמיקה הפסיכולוגית של הסכסוך.

הזיכרון הקולקטיבי משמש כפריזמה דרכה צופה הציבור הישראלי בסכסוך. חלק ניכר של החברה התחנך עליו והוא משמש מפתח להבנת המציאות. בהתאם לפרק הראשון, יש לזיכרון הזה כמה תימות ברורות:

        א.        יוצר הסבר שיטתי וברור לתחילת הסכסוך –הצדקה לשובם של היהודים לארצם ושלילת הלגיטימיות של הלאום הפלשתינאי. ההתנגדות הערבית להקמת המדינה מוצדקת כלא רציונאלית ולא מוצדקת שהובילה לתחילת הסכסוך.

         ב.         הצגת הפלשתינאים באופן שלילי על גבול דה לגיטימציה – אין להם זכות למדינה שכן לא היו לאום, מתמקד בפן השלילי – בחירה באלימות, אכזריות, היענות להסתה ומעשי טבח. הם האחראים לאי פתרון הסכסוך בכך שסירבו לקבל את כל הפשרות שהוצעו להם במהלך ההיסטוריה. אבל, יצוין כי במשך השנים חל שינוי בתפיסות אלו וכיום יש הכרה בציבור הישראלי בהיותם של הפלשתינים לאום ובזכותם למדינה.

          ג.         התייחסות ליהודים באור חיובי  – חברה מוסרית ושוחרת שלום, פעולות האלימות מצטיירות כיוזמה ערבית, ולכל היותר מדובר בפעולות מנע של ישראל.

         ד.         תפיסה של קורבן – היהודים מוצגים כקורבנות הסכסוך שאותו מסרבים הערבים לפתור.

התימות האלו שלובות עמוק בנרטיב היהודי-ישראלי, בעוד תימות אחרות, למשל על המעשים הבלתי מוסריים שביצעה ישראל במהלך הסכסוך הועלמו. הזיכרון הקולקטיבי, כאשר הוא הגמוני מציג תמונה של שחור ולבן המתעלמת מאירועים מסוימים. הזיכרון נועד לשרת את החברה ולא לחפש את האמת, ליצור סולידריות ולגייס את החברה למאבק.

המחבר מוסיף ואומר כי בשנות ה80 החל להתפתח נרטיב אלטרנטיבי שהאיר נושאים מסוימים באור חדש, למשל כי ישראל נמנעה במספר מקרים גם היא להגיע להסדרי שלום, כישלון קמפ דיוויד לא היה רק של הפלשתינים וכו' (המעוניינים בפירוט מלא מוזמנים לפנות למאמר). מלחמת לבנון, האינתיפאדה הראשונה ותהליך השלום חיזקו את הנרטיב החלופי, אך למרות זאת רוב הציבור הישראלי ממשיך להחזיק בזיכרון הקולקטיבי כפי שתואר לעיל.

לכל חברה יש זיכרון קולקטיבי מעוות, אבל בחברה הנמצאת בסכסוך בלתי נשלט יש לדבר חשיבות גדולה מאוד. הוא מכוון את ראיית המציאות למקום צר מאוד ואינו מאפשר הבנה רחבה של העבר מתוך ראיה לעתיד.

סיכום: דניאל  בר-טל: לחיות עם הסכסוך: חלק 1– חלק 2– חלק 3 – חלק 4 – חלק 5 – חלק 6 – חלק 7 – חלק 8 – חלק 9 – 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: