סיכום: דניאל בר-טל: לחיות עם הסכסוך – חלק 3: זיכרון קולקטיבי ואתוס הסכסוך
דניאל בר-טל, לחיות עם הסכסוך (ירושלים: כרמל, 2007), הקדמה.
פרק 1: התשתית הפסיכולוגית-חברתית של סכסוכים בלתי נשלטים: המשגה
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
זיכרון קולקטיבי
בחברה הנתונה בסכסוך מתמשך נוצרות האמונות חברתיות של הזיכרון הקולקטיבי על מנת להציג את תולדות הסכסוך לאותה חברה. הנרטיב מתפתח לאורך זמן. יש לו כמה מאפיינים:
à מטרתו אינו לספק תיאור אובייקטיבי של העבר אלא לתאר את הסכסוך באופן פונקציונאלי לחברה, לא בהכרח תיאור מדויק
à האמונות החברתיות משותפות לרוב חברי הקבוצה, ונתפסות כאירועים ההיסטוריים האמיתיים. הזיכרון הקולקטיבי תואם את הנרטיב של המוסדות הרשמיים.
כלומר – לחברות הנמצאות בסכסוך אחת עם השנייה יהיה לרוב זיכרון קולקטיבי מנוגד. האמונות החברתיות של הזיכרון הקולקטיבי קשורות לתפיסת הסכסוך וניהולו:
ראשית, הן מצדיקות את פרוץ הסכסוך וניהולו, את יעדיו ומבטלות מנגד את יעדי הצד השני.
שנית, האמונות מלוות בדימוי חיובי של קבוצת הפנים – מרבות לעסוק בהצדקה עצמית, האדרה ושבח עצמאיים, תיאורי גבורה כמו תיאורי אנושיות ומוסריות.
שלישית, אמונות חברתיות אלו שוללות את הלגיטימיות של היריב. מוצדק כאיום על מהות החברה, האחריות למעשי האלימות מוטלת עליו וכו'.
רביעית, אמונות חברתיות רואה את הקבוצה שלהם כקורבן – ההתמקדות בחוסר לגיטימיות של היריב ומאפייניו המרושעים כמו גם בתוך של קבוצת השייכות, מובילה לתפיסה של קורבנות, שהסכסוך נכפה עליו על ידי הצד השני.
אתוס הסכסוך
נרטיב של ההווה, מכלול של אמונות חברתיות מרכזיות משותפות, המספקות אוריינטציה שלטת ייחודית לחברה בהווה ובעתיד. האתוס מעניק משמעות לחיי החברה בהווה ומחבר אותה אל העתיד. הוא מראה לבני החברה שהתנהגותם אינה אקראית, שמנהיגי החברה מכוונים אותה על ידע ועל אמונות ברורות, המצדיקות את הפעילות במערכת חברתית. ישנם 7 קריטריונים הקובעים אלו אמונות מרכיבות את האתוס:
à אמונות המשותפות לרוב חברי הקבוצה
à השותפות נמשכת זמן רב, שנים
à האמונות נתפסות כמאפיינות את החברה
à הן משרתות את המנהיגות (הפוליטית, צבאית, כלכלית וכו') להצדקת פעולותיה
à הן משמשות את בני החברה להצדיק פעולות חברתיות (בעבר, בהווה ובעתיד)
à הן מועברות על ידי תקשורת ההמונים, המוסדות, ואמצעי תרבותיים
à מוקנות לדור הצעיר ולחברים חדשים בקבוצה
כלומר, האתוס כולל את האמונות הדומיננטיות שמעניקות לחברה את צביונה.
הטענה היא שבעת סכסוך בלתי נשלט, החברה מפתחת אתוס מיוחד שנועד לפתח תמונה בהירה של הסכסוך, יעדיו, תנאיו, ושל דימוי קבוצת ההשתייכות והקבוצה היריבה. הנרטיב של האתוס נתמך על ידי הזיכרון הקולקטיבי.
האתגרים של סכסוך בלתי נשלט מובילים לפיתוחן של 8 תימות של אמונות חברתיות:
- אמנות חברתיות המתייחסות להצדקת יעדים – מתארות את יעדי הסכסוך ומצדיקות אותם.
- אמנות חברתיות המתייחסות לביטחון – חשיבות הביטחון, האיומים לו וכו'. מדגישות את חובת ההתגייסות, את הביטחון כערך עליון ומאדירות את התורמים לו (חיילים).
- אמנות חברתיות העוסקות בדה-לגיטימציה של היריב – ייחוס של תכונות שליליות
- אמנות חברתיות המתייחסות לדימוי עצמי קולקטיבי חיובי – מספקות חוסן מוסרי ותחושת עליונות ביחס ליריב
- אמנות חברתיות המתייחסות להוויית הקורבן – מתפתחות בעקבות האלימות, כאשר פעולות היריב נתפסות כאיום קיומי, מספקות תמריץ מוסרי להתנגדות
- אמנות חברתיות המתייחסות לפטריוטיות – טיפוח נאמנות לחברה עד הקרבת חיים
- אמנות חברתיות על חשיבות האחדות – יש להתעלם ממחלוקות פנימיות בשל הסכסוך
- אמנות חברתיות ביחס לשלום – השלום נתפס כיעד עליון של החברה והחברה מוצגת כרודפת שלום, נועד לעורר תקווה ולחזק את הדימוי עצמי החיובי של החברה
אמונות של אתוס הסכסוך יש כמה מאפיינים:
- כלליות – אידיאולוגיה כללית
- יציבות – לא מתחלפות בקלות
- מרכזיות – עולות לעיתים קרובות לדיון בחברה
- נגישות – עולות לתודעה של בני החברה בקלות בהקשר של הסכסוך
לסיכום, הזיכרון הקולקטיבי ואתוס החברתי יוצרים תשתית פסיכולוגית חברתית – נרטיב של הסכסוך, שכאשר הסכסוך נמצא בשיאו – רוב חברי הקבוצה חולקים אותו. האמונות החברתיות יוצרות את הנרטיב, ואף תורמות להימשכות הסכסוך בתור בסיס אפיסטמי עבורו. אין חובה שכול חברי הקבוצה יחלקו את אותן אמונות אך ככול שהסכסוך בשיאו – יש שותפות גדולה יותר.
סיכום: דניאל בר-טל: לחיות עם הסכסוך: חלק 1– חלק 2– חלק 3 – חלק 4 – חלק 5 – חלק 6 – חלק 7 – חלק 8 – חלק 9 – חלק 10
