סיכום: דניאל בר-טל: לחיות עם הסכסוך – חלק 7: שיבת היהודים
דניאל בר-טל, לחיות עם הסכסוך (ירושלים: כרמל, 2007), הקדמה.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
פרק 2: הסכסוך הישראלי – ערבי : אופיו והזיכרון הקולקטיבי שלו
רקע לשיבת היהודים
לאחר דיכוי המרד ברומאים, חורבן בית המקדש ומרד בר כוכבא היהודים התפזרו בכל קצוות תבל. הגורם לחזרתם לארץ במאה ה19 היה ההבנה כי האמנציפציה ואירופה ה"נאורה", לא יביאו לפתרון השאלה היהודית. הלאומיות המודרנית (שרצתה לחזר את הזהות היהודית חילונית) השתלבה עם מגמות של חיפוש אחר דרכים לשימור המסורת בקרב היהדות הדתית. בשלהי המאה ה19 הולידה המגמה הרציונאלית-אינטלקטואלית בשילוב עם הרגשית מסורתית את התנועה הציונית, שהניחה את היסוד ללידתה של מדינת ישראל.
אוכלוסיית א"י הייתה מיושבת על ידי אוכלוסיה דתית מעורבת, בלי שאיפות לאומיות משלה והייתה דלילה – מנתה כ400 אלף תושבים, אדמות חול, וביצות עם יתושי מלריה.
היישוב החדש
בתקופה העות'מאנית (1882-1917)
בשנת 1882 החלה העלייה הראשונה בעידוד התנועה הציונית: צעירים חילונים, אידיאליסטים, שחלמו לבנות את הארץ בעבודת כפיים. הם רכשו אדמות מבעליהם הערביים והחלו לישבן. בשנים 1904-1914 התרחשה העלייה השנייה שהתאפיינה באידיאולוגיה הסוציאליסטית. בשנת 1909 נוכח התגברות מעשי האלימות מצד הערבים קם ארגון "השומר". קמו גם קבוצות שהתבססו על שוויון ושיתוף קולקטיבי וכן קבלת החלטות דמוקרטית.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פסקה העלייה והיישוב ספק מהתעמרות השלטון התורכי מה שהוביל לצמצום האוכלוסייה היהודית. בשנת 1917-1918 נכבשה הארץ על ידי הבריטים מה שהווה התפתחות מכרעת בתולדות הציונות.
השלטון הבריטי (1918-1948)
עוד לפני מלחמת העולם הראשונה היו קולות בבריטניה שאהדו את התנועה הציונית, וראה למשל "הצהרת בלפור". בשנת 1922 הוענק מנדט על א"י לבריטניה תוך אימוץ הצהרת בלפור והכרה בקשר ההיסטורי של היהודים אליה.
עם השנים הראשונות של המנדט גדל הישוב, והגיעו גם בני המעמד הבינוני ובעלי הון. לאחר העלייה השלישית והרביעית (1932) מנתה האוכ' היהודית כ160 אלף נפש. רכישת הקרקעות נמשכה על ידי קק"ל, השגשוג הביא עימו רווחה גם לאוכ' הערבית, שהועסקו על ידי האוכ' היהודית, ובעקבותיו החלו ערבים רבים להגר לפלשתינה.
הערבים הפלשתינאים בהנהגת חג' אמין אל חוסייני גילו עוינות גוברת כלפי הישוב היהודי. בעקבות מאורעות תר"פ-תרפ"א שגבו חיי אדם ונזק לרכוש, נוסד בשנת 1920 ארגון "ההגנה". בשנת 1929 פרצו מאורעות תרפ"ט במהלך נרצחו יהודים רבים. בחברון נטבחו 67 יהודים וכל האחרים פונו, מה שהביא לקץ הקהילה היהודית הותיקה בעיר. המאורעות סוכלו על ידי כוחות בריטים גדולים, אך בשנת 1936 בעקבות התחדשות העלייה פתחו שוב הערבים בהתנכלויות לתושבים היהודים. היישוב העברי הגיב באיפוק תוך נקיטת צעדים הגנתיים. המאורעות בשנים 1936-1939 נמשכו, וכונו על ידי הערבים "המרד הערבי".
בשנת 1937 המליצה "ועדת פיל", ועדה בריטית שמונתה לחקור את הסכסוך על פתרון שתי מדינות. מנהיגי היישוב העברי קיבלו את התוכנית בעקרון, בעוד הועד הערבי דחה אותה לחלוטין.
ככול שגברה המחאה דעכה האהדה הבריטית ליהודים, והיישוב העברי הוגבל על ידי "הספר הלבן". המגבלות על העלייה לצד הלחץ הגובר על היהודים מצד גרמניה הנאצית הובילו להתפתחותה של עליה בלתי חוקית.
בעת מלחמת העולם השנייה (1939-1945) הגה המשטר הנאצי את ה"פתרון הסופי" להשמדת העם היהודי. ברצח עם שיטתי חוסלו 6 מיליון יהודים. בעקבות המלחמה חדל היישוב היהודי ממאבקו בבריטים שנלחמו בנאצים ורבים אף התגייסו לצבא הבריטי. הערבים היו אדישים למלחמה וחלקם אף שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית. מנהיגי היישוב קיוו כי בריטניה תבטא אהדה ליישוב, אך הבריטים דבקו בספר הלבן.
בשנת 1945 סירבו הבריטים לפתוח את שערי א"י עבור ניצולי השואה וגירשו אותם למחנות בקפריסין. בעקבות כך חודשה ההתנגדות העברית לבריטים. בשנת 1946 הציעו הבריטים תוכנית חלוקה ליהודית/פלסטינית/בריטית שנדחתה על ידי שני הצדדים. בעקבות הלחץ של דעת הקהל לפתוח את א"י לניצולי השואה העבירה בריטניה את שאלת פלשתינה לפתחו של האו"ם.
ב29 בנובמבר 1947 קיבל האו"ם את תוכנית החלוקה תוך החלטה על בינאום ירושלים. היישוב העברי קיבל את ההחלטה בשמחה, אך מדינות ערב והפלשתינאים הודיעו על דחיית התוכנית וכיבוש הארץ בכוח הזרוע.
מלחמת העצמאות (1947-1949)
לאחר החלטת החלוקה פתחו הערבים במתקפה על היישוב היהודי. היה להם יתרון צבאי וגיאוגראפי. ל"הגנה" היה מחסור כבד בנשק, והבריטים שיתפו פעולה עם הערבים כי רצו אי סדר שישיב להם את המנדט (וכמה הם בטח שמחים עכשיו שהם לא נשארו בביצה). משלוחי נשק מצ'כוסלובקיה סייעו ליישוב. מאות ערבים בינתיים נמלטו מבתיהם לאור מעשי הזוועות שהפיצה ההנהגה הפלשתינית, כמו הבטחות של מדינות ערב כי לאחר הכיבוש יוכלו לחזור לבתיהם. ב14 במאי 1948 הוכרז על הקמת מדינת ישראל. הממשלה פירקה את האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח והקימה את "צבא ההגנה לישראל". צבאות ערב פלשו ב15 במאי. צבאות ערב היו מאורגים ומסודרים בעוד צה"ל לא היה צבא סדיר. כן לערבים היה יתרון מספרי עצום.
למרות הנחיתות הכמותית היו לצה"ל כמה יתרונות: גמישות ויעילות, רוח איתנה ומעל הכול נכונות של החיילים להקריב הכול למנוע חורבן המדינה. מאירופה ומארה"ב הגיע נשק כבד שסייע ללחימה. בשנת 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק עם מדינות ערב, ישראל איבדה 6000 לוחמים – כאחוז מאוכלוסייה, שנלחמו בגבורה והקרבה עילאיים.
סיכום: דניאל בר-טל: לחיות עם הסכסוך: חלק 1– חלק 2– חלק 3 – חלק 4 – חלק 5 – חלק 6 – חלק 7 – חלק 8 – חלק 9 – חלק 10
