בספרו "הולדת הטרגדיה" (1872) הציע פרידריך ניטשה את המחשבה כי יצירתיות מתקיימת בראש ובראשונה בכך שאדם חי כמו אמן היוצר את חייו שלו. מעשה היצירה של ניטשה מתואר כמערכת יחסים בין שני יסודות מנוגדים. היסוד האחר הוא היסוד האפולוני, על שם אל החוכמה אפולו, והוא היסוד ההגיוני והרציונלי. מולו מתקיים היסוד הדיוניסי, על שם אל היין והשגעון דיוניסוס, והוא מייצג את הרגש המתפרץ. (קראו עוד על האפולוני והדיוניסי אצל ניטשה).
ניטשה טען כי המסורת הפילוסופית מאז יוון העתיקה התמקדה רק ביסוד האפולוני-רציונלי של האדם, אך הזניחה את הצד הרגשי והחוויתי שלו. בעבור ניטשה רק שילוב ואיזון בין הצדדים הללו יכול להביא לחיים יצירתיים וחופשיים באמת.
החיים והטרגדיה
ניטשה טען כי הטרגדיה היוונית היא המקום בו האיזון בין האפולוני והדיוניסי הוא במיטבו. הטרגדיות היווניות לדעתו של ניטשה שיקפו לצופים את המשמעות של להיות אנושי דרך הצגת העימות והאיזון בין היסודות המנוגדים באדם.
לטענתו, אדם שחי את החיים במלוא משמעותם הוא כזה שמקבל על עצמו את המאבק הסוער שבתוכו. האדם הניטשאני (שמאוחר יותר הוא כינה "על-אדם") שחי באמת הוא כזה שאינו מקבל על עצמו ערכים קודמים ויוצא לקבוע בעצמו את מסלול ומשמעות חייו לטוב ולרע.
