מבוסס על:
Subcultures, cultures and class
John Clarke, Stuart Hall, Tony Jefferson, Brian Roberts
בשנות החמישים החלה להופיעה בבריטניה קטגוריה תרבותית-חברתית חדשה: תת-תרבות נוער. עצם המונח של "תרבות נוער" מסב את תשומת הלב לאלמנטים התרבותיים של הנוער כדפוסי התנהגות, חוויה ותפיסות משותפים, ומה שמקנה ל"חומר הגולמי" של החיים משמעות מסוימת, ערכים, רעיונות, מנהגים, יחסים חברתיים ועוד המכוננים את היחיד כמו גם את החברה בדרך מסוימת ביחס למציאות. במסגרת תנאי הפתיחה של המסגרות התרבותיות שמגדירות את "טווח האפשרויות המותרות" פועלות קבוצות חברתיות בכדי לעצב את עולמן במסגרת הנסיבות הנתונות של המועד ההיסטורי של פעולתן שאינן פרי בחירתן. קבוצות שונות החולקות את אותה תרבות חולקות במידה רבה את אותה חוויה ומשמעות, אך באופן שונה בהתאם ל"כוח התרבותי", המעמדי והחברתי של כל אחת מהן וכך נוצרת היררכיה חברתית במסגרתה קבוצות מסוימות כפופות להגמוניה, לא רק החומרית אלא גם התרבותית, של קבוצות אחרות הקובעות מה ראוי ומה לא ראוי, מה נחשב ל"נכון" ומי זוכה ליוקרה וחשיבות. מרקס היה זה שקשר בין השליטה באמצעי הייצור לבין השליטה ברעיונות ותצורות תרבותיות דומיננטיים, וקבע כי תרבות שליטה תנסה להציג את עצמה בתור התרבות בכללותה ולכפות את תפיסותיה על קבוצות אחרות.
אך כל זה אינו אומר כי התרבות היא אחידה ומעוצבת בדמותה של הקבוצה הדומיננטית, שכן גם קבוצות שוליים מוצאות דרכים לבטא את חוויות המציאות שלהן המאתגרת את זו ההגמונית ובכל רגע היסטורי יש שמסגרת של תרבות בכללותה כמה תצורות המתחרות זו בזו על "כוח תרבותי". כך המבנה של חברה מפותחת לעולם אינו הומוגני ובתוכו פועלים אינטרסים שונים, שיירים של העבר וכוחות חדשים שעולים. לכן צריך לדבר, כאשר עוסקים בחברה המערבית, על "תרבויות", לא על תרבות אחת, ותרבויות אלו תמיד נמצאות ביחס אחת לשנייה בהקשר של כוח ולכן הן גם תמיד בסוג של מאבק.
בתרבויות המודרניות קבוצות היסוד הן המעמדות החברתיים (למרות שלא כך בהכרח בישראל), ובכך המאבק התרבותי הוא בין תרבויות מעמדיות שמכילות גם נגזרות של תת-תרבויות קטנות יותר. תת-תרבויות נובעות מתוך התרבות המעמדית ומשתייכות אליה תוך שהן חולקות עימה מאפיינים רבים אך גם מאפיינים ייחודיים משל עצמן שהופכים אותן לתת-תרבויות. תת-תרבויות מתהוות סביב פעילויות ותחומי עניין מובחנים ולעיתים גם מרחבים נפרדים אך בה בעת הן חולקות הרבה עם התרבויות שאליהן הן משתייכות אך הן מקיימות תצורות וגבולות מוגדרים במידה כזו או אחרת. אדם יכול להשתייך לתת-תרבות המובחנת מבחינת סגנון הדיבור, הלבוש, ההתנהגות וכדומה אך הוא עדיין חלק מהתרבות המעמדית הרחבה יותר שלו מבחינת מקום מגוריו, קשריו המשפחתיים, סוג עבודתו וכיוצא בזה. תת-התרבות חווה את אותה מציאות של התרבות שממנה היא נוצרת, אך מציעה לה "פיתרון" או דרך התמודדות אחרת וכך תת-תרבות עומדת ביחס כפול כלפי הן תרבות-המוצא שלה והן התרבות הדומיננטית המשעבדת. כאשר אחד מהמגדירים של תת-תרבות הוא גילה הצעיר, אנו קוראים לה תת-תרבות נוער.
