חלק (1), (2), (3), (4), (5), (6)
חברי אסכולת בירמינגהם, ג'ון קלארק, סטיוארט הול, טוני ג'פרסון ובריאן רוברטס, הולכים במידה רבה בעקבות הניתוח של פיל כהן שניסה להסביר את תת-תרבויות הנוער בשנות ה-70 באנגליה על רקע פרגמנטציה של מעמד הפועלים ויחס מדומיין כלפי תנאי הקיום הממשיים שלהם (בעקבות אלתוסר). הם תופסים את היחס בין מעמד ותת-תרבות בתוך דינמיקה היסטורית ולא כפונקציות מהותניות.
הם תולים הרבה מהשינויים על שינוי במבנה התעשייה לאחר מלחמת העולם השנייה שגרר שינויים חברתיים ותרבותיים. השינויים הללו בתעשייה פיצלו בין התעשיות החדשות מבוססות הטכנלוגיה לבין התעשיות המסורתיות הדועכות, פיצול שגם יצר פיצול חברתי שהתאפיין במידה רבה בקווים גיאוגרפיים. התיעוש המחודש ראשית הוביל לשבירה של המסגרות האקולוגיות המסורתיות עם אזורי מעמד פועלים שהופכים לשכונות עוני מדרדרות, שרק חלק מהן עוברות פיתוח מחדש הכולל תעסוקה מודרנית יותר וכניסה של משפחות מהמעמד הבינוני ש"מעלות" את השכונה. שינויים אלו גררו גם שינויים במבנה המשפחה, כאשר אלו שהיו בדרך "למעלה" נכנסו לתוך מבנים חברתיים שהדגישו את המשפחה הגרעינית מה ששינה את היחסים בין חברי המשפחה ובעיקר בין הורים וילדים. תרבות השפע והצריכה שהבטיחה חיים טובים יותר לכל למעשה רק חידדה פערים חברתיים וחלוקת השפע הייתה בלתי שווה. בכדי להבין את תת-תרבויות הנוער שהתפתחו באותה תקופה יש למקם אותם הן ביחס לאידיאולוגיית השפע והצריכה ההגמונית והן ביחס למצב המעמדי שלהם. ההגמוניה פועלת דרך מיסוד האידיאולוגיה שלה בתוך המעמדות הנשלטים כך שאלו יסכימו וישרתו את הסדר הקיים. במדינות תעשיותיות קפיטליסטיות מופתחות המבנה החברתי והמאבקים הפנימיים שלו מוכלים בתוך מסגרות מוסדרות המשמרות אותו אך גם מאפשרות דיאלוג מוכל בתוכן. כאשר נוצר ניגוד הוא במקרים רבים לא נתקל בהתנגדות מצד התרבות ההגמונית אלא פשוט בניטרול שלו והכהיית עוקצו. הסמכות ההגמוניות יכולה להתקבל ברמת המוסדית של החברה, אבל לעיתים הרבה פחות ברמה המיידית, כמו למשל היחסים של מעמדות נמוכים עם המשטרה. במצב הזה מפתחים קבוצות נוער דרכי התמודדות או התנגדות שונות עם המצב הקיים ואסטרטגיות במסגרת היחסים המעמדיים האלו.
