חלק (1), (2), (3), (4), (5), (6)
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תת-תרבות נוער הוא החדשנות שלה, מה שכמובן מסב מיד את תשומת הלב להיסטוריות של תת-תרבות נוער, שכן העובדה שהיא חדשנית היא קביעה טמפורלית. במובן מסוים ניתן לטעון כי הופעתם של "גיל ההתבגרות" ושל תת-תרבות נוער הם תופעה חדשה יחסית של העידן שלאחר מלחמת העולם השנייה שגם התחיל להתייחס את חתך הגילאים הזה כאל ציבור צרכני, מצד אחד מנסה להציע לו מוצרי צריכה ומצד שני שואב ממנו את הטעמים, הסגנונות והרצונות שיתאימו לו. ברגע שנוצר בסיס כלכלי של צריכת נוער, נוצרה גם תרבות הנוער. היבט שני שהצמיח ועיצב את תת-תרבות הנעורים היה עלייתה של תקשורת ההמונים שאיחדה יותר ויותר אנשים תחת מטרייה תרבותית אחידה. בהקשר זה הייתה נטייה לראות את תרבות הנעורים כתוצר של אותה מדיית המונים שאותה חיקו בני הנוער.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נתפסו בני הנוער בתור אלו שנולדו אל תוך העולם החדש שנוצר, ויחד עם תהליכי "התברגנות" של המעמדות הנמוכים במסגרת תרבות השפע שטשטשו את ההבדלים המעמדיים, הבדלי המעמדות בחברה הומרו בהבדלי גילאים בתור החלוקה המרכזית בתרבות והנוער היו ל"מעמד חדש". אולם תרבות השפע יצרה אשליה של איחוד חברתי תחת ההתקדמות הכלכלית, שכן פערי מעמדות רק גדלו במסגרת כלכלת השוק החופשית ויצרו אוכלוסיות עניות נסתרות מהעין, וטשטוש ההבדלים בין המעמדות היה קטן ונקודתי יותר משהיו רוצים להאמין. הקבוצה שחוותה באופן המיידי ביותר את השינויים החברתיים בשנות השישים והשבעים היו אלו שנולדו בזמן מלחמת העולם השנייה או בשנים שאחריה. אמנם נוער היה מעמד חדש בפני עצמו, אך הוא עדיין גילם בתוכו את אותם מרכיבים ישנם של מעמדות חברתיים. פיל כהן (Phil Cohen) הציע בשנות השבעים להבין את תרבות הנעורים על רקע תמורות במעמד הפועלים שאיבד את המבנה האורגני-חברתי של השכונה שסיפקה תשתית סיוע בדמות "משפחה מורחבת" ואטומיזציה של התא המשפחתי וכך גם מעבר ממרחב ציבורי משותף (הרחוב, הפאב וכו') ולמרחבים אישיים. בהתאם גם המבנה הכלכלי השתנה מתעסוקה במוסדות קטנים וחנויות פרטיות לעבודה בקונצרנים גדולים שממוקמים במקום אחר מבחינה גיאוגרפית. שינויים אלו גם הובילו לקיטוב חברתי בין כוח האדם המוכשר והטכנולוגי ובין כוח האדם הבלתי-מוכשר וה"שחור". בעבור כהן הנוער של התקופה חווה את השינויים האלו מבחינה חברתית, חומרית, כלכלית ותרבותית, אך הוא ניסה לתת להם מענה אידיאולוגי שהוביל ליצירה של תת-תרבויות נוער שניסו להשיב את מה שאבד לתרבות המעמדית שאליה השתייכו. לדבריו של כהן, תת-תרבויות ניסו להתמודד עם תנאי הקיום הממשיים שלהם דרך יחס מדומיין אליהם, ובכך הוא כמובן משאיל את המינוח של לואי אלתוסר.
