חלק (1), (2), (3), (4), (5), (6)
זהויות של תת-תרבויות, ותת-תרבויות נוער, מתעצבות מתוך פרקטיקות טקסיות, לשוניות וחומריות המתמירות אוסף של אנשים לכדי קבוצה מובחנת תרבותית. תת-תרבויות אינן בהכרח אידיאולוגיות, אך יש בהן מרכיב אידיאולוגי בכך שהן מהוות אסטרטגיית התמודדות והתנגדות עם חווית מציאות מסוימת. תת-תרבויות "פותרות" בתחום המדומיין בעיות שברמה הקונקרטית נותרת ללא מענה. תת-תרבויות נוער הן תגובה למצב שאותו חולקות קבוצות אלו עם המעמד שממנו הן יוצאות, אך המפגש עם הפרובלמטיקה המעמדית נעשה במסגרת מוסדות שונים בעבור הנוער לעומת הוריו. עליית תרבות הצריכה המכוונת לגיל הנוער ותרבות פנאי ייחודית לו שימשו בכדי לציין לדורות הצעירים כי מצבם שונה לחלוטין מזה של הוריהם והובילו לכדי תודעה דורית. הדורות הצעירים חוו את המציאות בצורה שונה מהדורות שמעליהם, ונתנו לכך ביטוי על ידי דרך חיים, מוסדות, סגנונות ודיבור שכרטיס הכניסה עליהן התבסס על גיל (והדוגמה היפה ביותר: the who – my generation ). לכן פיל כהן מעיר כי תת-תרבויות נוער מבטאות צורך כפול: מחד לבטא אוטונומיה ומובחנות מדור ההורים ומאידך לשמר את זהותם המעמדית של ההורים.
