חלק (1), (2), (3), (4), (5), (6)
עד כה עסק מאמרם של הול וחבריו בתת-תרבויות נעורים שצמחו מתוך מעמד הפועלים, וכעת הם פונים לשאול האם אפשר להתייחס לקבוצות של מעמד הביניים על ידי אותה מסגרת תיאורטית. לקראת סוף שנות השבעים משכו קבוצות אלו יותר תשומת לב ממקבילותיהן במעמד הפועלים בין היתר בשל מעורבותן הפוליטית ומה שכבר ניתן לכנות "תרבות נגד" (counter culture). לטענתם של הול וחבריו תרבויות נגד של מעמד הביניים שונות מבחינה מבנית לעומ תת-תרבויות של מעמד הפועלים בכך שהם פחות מלוכדות מבחינה קבוצתית. הן אינן מקבלות את ההבחנה בין זמן "מחויב" (בית ספר, עבודה וכו') ובין זמן חופשי ומנסות להציע מוסדות אלטרנטיביים טוטאליים ביסודם, כמו צורות לימוד חדשות, מבני משפחה, עבודה ועוד והן עושות זאת מתוך מגמת היבדלות גיאוגרפית, בשונה מתת-תרבויות של מעמד הפועלים שפועלות במסגרת הגיאוגרפיה הנתונה שלהן. לעומת תת-תרבויות של מעמד הפועלים, תרבויות נגד של מעמד הביניים מבטאות את עצמן מבחינה אידיאולוגית ופוליטית מפורשת. ההיפים, למשל, היו תנועה רחבה עם שונות ו"זרמים" שונים של גישות ופרקטיקות בתוכה.
גם תת-תרבויות של מעמד הפועלים וגם תרבויות נגד של מעמד הביניים מייצגות משבר סמכות בכך שהן מסרבות לקבל על עצמן את התפקידים העתידיים המיועדים לצעירים של שכבות אלו ובכך מונעים שיעתוק של היחסים הבין-מעמדיים בחברה לדור הבא. במילותיו של גרמשי, מדובר במשבר של ההגמוניה. בניגוד לתת-התרבויות של מעמד הפועלים, תרבויות נגד יצאו כנגד המעמד שמתוכו הן צמחו – מעמד הביניים, דרך מתקפה על המוסדות הבסיסיים ששימרו את זהותו של מעמד זה –המשפחה, חינוך, נישואים, חלוקת עבודה מגדרית ועוד.
בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה הצריכה המערכת הקפיטליסטית לא רק שינויים חומריים בחברה אלא גם שינויים תודעתיים ואידיאולוגיים שהציבו את הצריכה במרכז בכדי להניע את גלגלי השוק במתכונתו החדשה. זה היה תיקון באתיקה הפרוטסטנטית שכעת דרש לא חסכנות כי אם צרכנות, לא להיות מחושב אלא להיות מסוגנן, לא שבחים לאחר מכן אלא סיפוק עכשווי ולא שפע חומרי קבוע אלא מוצרים שמתכלים ומתחלפים. במצב כזה מציאות חייו של המעמד הביניים הבורגני נשחקת ומובילה לתגובת נגד. השחרור המיני של שנות השישים היה רק השלב השני של מתפקה על האתיקה המינית של מעמד הביניים שהתחילה למעשה עם עולם הפרסום. במילים אחרות, תרבויות הנגד של שנות השישים היו תוצר לוואי של מעבר בין שלב אחד של קפיטליזם לשלב אחר שלו.
במובן מסוים תרבויות נגד סייעו לטרנספורמציה במערכת ההגמונית שכן על ידי "פריצת המסוכמות" שלהן הן העניקו גמישות יותר גדולה בכינונה מחדש של התרבות ההגמונית. תרבויות נגד שברו את התבנית הישנה ואפשרו לעצב אותה מחדש.
התגובה התרבותית למהפכת הנעורים
בשנות החמישים נתפסו הנוער בתור החלוצים של החברה בתקופה של שינויים מרחיקי לכת. השינויים הללו נתפסו באופן דו-ערכי כמיטיבים מחד (בעיקר מבחינה חומרית) אך גם כמאיימים על הערכים המסורתיים של החברה. בכך עלייתן של תת-תרבויות נעורים גם סימנה את תחילתם של "זמנים מעורערים" ו"פאניקה מוסרית" בחברה בזמן שהיא עיצבה את עצמה מחדש. הנוער הפך למושא ההשלכה של בעיותיה של החברה עם עצמה. אירועים שהיו קשורים בעלייתן של תת-תרבויות נוער סימנו אותן הן בתור סימפטום לבעיות והן בתור "שעיר לעזאזל" האשם בהן. לעומת זאת, תרבויות הנגד של מעמד הביניים נתפסו כמאמץ אקטיבי לשבור את הסדר והמוסדות החברתיים ולא כסימפטום של בעיות התקופה. הנוער נתפס בתור מיעוט חתרני שמאיים על ערכיה של החברה וכתוצאה מכך הושתה עליו מלחמת אכיפה וריסון פיזי וחיזוק של "שלטון החוק" שפעל גם כנגד השותפים החדשים של תרבויות הנגד הללו – הקבוצות הגזעיות. לתהליכים אלו היה היבט כפול, שכן ברגע שתת-התרבויות התחילו להופיע בבתי המשפט הן גם התחילו להופיע על שערי המגזינים והחלו לקבל חשיבות והכרה תרבותית, ולשני ההיבטים הסותרים האלו של התגובה לתת-תרבויות הנוער היו שורשים במצבה של החברה באותם זמנים.
