זאוס, שליט האלים במיתולוגיה היוונית, היה ידוע לא רק בכוחו האדיר אלא גם בתשוקתו הבלתי נלאית לנשים – אלוהיות ובנות תמותה כאחד. נישואיו הרשמיים היו להרָה, אך לפני כן, לפי גרסתו של הסיודוס, היו לו שש "נשות קדם" שהולידו אלים חשובים. דרך נישואיו ויחסיו הרבים, זאוס לא רק חיזק את מעמדו כאל העליון, אלא גם שימש דמות מרכזית ביצירת פנתיאון האלים האולימפי.
נשותיו של זאוס וילדיהן
המיתולוגיה היוונית משקפת את ניסיונותיהם של הסופרים הקדומים להסביר את מוצא האלים האולימפיים ואת יחסי הגומלין ביניהם. ברבים מן המיתוסים, בניו של זאוס היו דמויות מרכזיות בסדר האלוהי, ומכאן נגזר מעמדו כאביהם של רבים מהאלים הגדולים.
1. מטיס – החוכמה שנבלעה
אשתו הראשונה של זאוס הייתה מטיס, אלת החוכמה והערמומיות. לפי נבואה עתיקה, מטיס הייתה אמורה ללדת שני ילדים: הראשונה, בת שעתידה להיות חכמה וחזקה כמו אביה – הייתה אתנה. השני היה בן שאמור היה להפיל את זאוס משלטונו, בדומה למה שקרה לקרונוס ואוראנוס לפניו. כדי למנוע זאת, זאוס בלע את מטיס בזמן שהייתה בהיריון. מאוחר יותר, אתנה נולדה מתוך ראשו של זאוס כשהיא חמושה לחלוטין.
2. תמיס – החוק והגורל
לאחר מטיס, זאוס נישא לתמיס, אלת החוק והסדר האלוהי. היא ילדה את ההוראי (עונות השנה) ואת המויראי (גורלות), שהיו אחראיות על סדר העולם וחלוקת הגורל לבני האדם.
3. אורינומה – החן והיופי
הנישואין הבאים של זאוס היו לאורינומה, אלת המים, שילדה לו את שלוש המוזות הראשונות: האלות המייצגות את החן, היופי והאמנות.
4. דמטר – אלת הפריון והתבואה
דמטר, אלת החקלאות, ילדה לזאוס את פרספונה, אשר הפכה לאלת השאול לאחר שנחטפה על ידי האדס. הסיפור של פרספונה מסביר את חילופי העונות ביוון העתיקה.
5. ממנסינה – הזיכרון והשירה
זאוס גם לקח לאישה את ממנסינה, אלת הזיכרון, אשר ילדה לו את תשע המוזות, המייצגות את השירה, המוזיקה, המחול והאמנויות.
6. לטו – אימם של התאומים האולימפיים
לטו, בתו של הטיטאן קיוס, ילדה לזאוס את התאומים אפולו וארטמיס. לטו חוותה רדיפה קשה מצד הרה, אשר ניסתה למנוע ממנה ללדת, אך לבסוף היא מצאה מקלט באי דלוס, שם ילדה את שני האלים הגדולים.
7. הרה – אשתו הרשמית של זאוס
לאחר כלותיו הקודמות, זאוס נשא לאישה את הרה, אלת הנישואין והמלכה של האלים. מנישואיהם נולדו ארס (אל המלחמה), הבה (אלת הנעורים), איליתיה (אלת הלידה), ולפי גרסה אחת גם הפייסטוס (אל האש והנפחות). אך מערכת היחסים ביניהם הייתה מלאה בקונפליקטים וקנאה, בעיקר בשל הרומנים הרבים של זאוס עם נשים אחרות.
מקור האלים האולימפיים והמבנה האלוהי
האלים האולימפיים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
- דור ראשוני – ילדיהם של קרונוס וריאה: זאוס, הרה, פוסידון, הדס, דמטר והסטיה.
- דור שני – ילדיו של זאוס: אתנה, אפולו, ארטמיס, ארס, הרמס, דיוניסוס (שהפך לאל לאחר מותו כבשר ודם), ולעיתים הפייסטוס ואפרודיטה (לפי גרסאות מסוימות).
אפרודיטה עצמה נחשבת יוצאת דופן, כיוון שלפי הסיודוס היא נולדה מקצף הים לאחר שסורס אוראנוס, אך לפי הומרוס היא בתו של זאוס ודִיונה.
הרעיון של שנים-עשר האלים האולימפיים
ברחבי העולם היווני התפתחה תפיסה של שנים-עשר אלים ראשיים השולטים באולימפוס. הרשימה כללה את:
זאוס, הרה, פוסידון, דמטר, אפולו, ארטמיס, אתנה, אפרודיטה, ארס, הרמס, הפייסטוס והסטיה.
במקרים מסוימים, דיוניסוס נחשב במקום הסטיה. התפיסה של שנים-עשר האלים נבעה בעיקר משיקולים פולחניים ולא בהכרח מהמיתולוגיה עצמה.
האלים האולימפיים הוצגו כדמויות בעלות מראה והתנהגות אנושית, אך עם כוחות על-טבעיים. הם לא היו בני תמותה, גופם היה נצחי ולא הזדקן, הם ניזונו מנקטר ואמברוסיה במקום מזון רגיל, ודמם היה נוזל אלוהי הקרוי איכר. על אף זאת, הם היו פגיעים לפציעות ולכאב, כפי שמתואר באיליאדה.
סיכום
המיתולוגיה היוונית מספקת תיאור מרתק של התפתחות הפנתיאון האולימפי דרך יחסיו הרבים של זאוס. בעוד שנישואיו הרשמיים להרָה מייצגים את הסדר הדתי, שאר נשותיו משקפות את הקשרים בין זאוס לבין היבטים שונים של הקיום האלוהי והאנושי. מהסיפורים על הולדת האלים, דרך מבנה האולימפוס ועד תפיסת האלוהות ככוח דמוי-אדם אך על-אנושי, האלים האולימפיים משמשים עדות חיה לתפיסת העולם היוונית ולמקומם של המיתוסים בתרבותה.
