האם תחושת העצמי שלך היא באמת שלך, או שהיא מעוצבת על ידי העולם שסביבך? הפילוסוף סטנלי פיש מערער על התפיסה המקובלת הרווחת שלפיה יש לנו עצמי אוטונומי, כזה שעומד בנפרד מהשפעות החברה. תפיסה מקובלת זו, המושרשת בפילוסופיה של העת החדשה ובייחוד זו של עמנואל קאנט, מאמינה כי עמוק בפנים, קיים עצמי מהותי – גרעין רציונלי שיכול לעמוד בנפרד מההקשרים התרבותיים, החברתיים וההיסטוריים שבהם אנו חיים. אבל פיש שואל אם האידיאל הזה בר השגה או אפילו רצוי.
פיש טוען שהאני אינו ישות עצמאית, אלא תוצר של הקהילות, המוסדות והתרבויות הסובבות אותנו. השאלה שהוא מבקש לשראול היא האם ניתן להפריד בין מי שאנחנו לבין החינוך, ההשכלה או החברה שבה אנו חיים? לדברי פיש, התשובה היא לא. הוא טוען שהעצמי מורכב במלואו על ידי השפעות חיצוניות אלה, ובלעדיהם, לא נוכל לחשוב, לתפוס או אפילו להתקיים כאינדיבידואלים קוהרנטיים.
אין אני?
קו המחשבה של פיש עשוי להיראות מטריד בהתחלה. אם העצמי אינו אוטונומי, האם זה אומר שאנחנו רק בובות או תבניות מכניות של החברה? פיש יטען שזו לא מגבלה אלא היבט בסיסי של המשמעות של להיות אנושי. האמונות, הערכים והתפיסות שלנו מעוצבים כולם על ידי ההקשרים שאנו חיים בהם. במקום להוות אילוץ, השפעות אלו מספקות את עצם המסגרת שמאפשרת מחשבה ופעולה.
אם תחושת העצמי שלנו קשורה מטבעה לסביבות החברתיות והתרבותיות שלנו, אז כל ניסיון להבין או לשנות את עצמנו חייב להתחיל בהבנה של אותן סביבות. זה גם מצביע על כך שחופש אמיתי הוא לא ניתוק מהשפעות אלו אלא על זיהוי שלהן ועבודה עימן.
פיש מזמין אותנו להטיל ספק ברעיון של עצמי מבודד ורציונלי ובמקום זאת לאמץ את המורכבות של ההטבעה שלנו בעולם. באור זה, העצמי אינו אי בודד אלא השתקפות דינמית, משתנה ללא הרף, של אינספור ההשפעות שאנו פוגשים. ואולי, הבנת הקשר הדדי הזה היא הצעד הראשון לקראת תחושה עמוקה יותר של מודעות עצמית.
