האדס, אל השאול במיתולוגיה היוונית, היה מאוהב בפרספונה היפה. אך הוא ידע שהאלה הצעירה היא בבת עינה של אימה דמטר שלעולם לא תניח לאיש לשאת אותה מפחד שזה יפריד בניהם (השתיים היו, כפי שניתן להבין, קרובות מאוד). האדס השיג את אישורו של זאוס מלך האלים לחטוף אותה. בשעה שפרספונה ליקטה פרחים בשדה קפץ עליה האדס וחטף אותה אל עולם המתים.
כאשר גילתה שבתה נעלמה, חיפשה אותו דמטר על פני כל האדמה, אך לא מצאה אותה (כי היא הייתה מתחתיה). האלה דמטר נפלה לייאוש, דבר לא טוב לבני האדם במקרה של אלת הטבע והיבולים. שום דבר לא צמח, ובני האדם כמעט מתו ברעב. או אז סיפר לדמטר הליוס אל השמש, הרואה את הכל, מה באמת קרה לפרספונה. דמטר רצה לזאוס בדרישה להחזיר לה את ביתה, ומאחר שזאוס היה מודאג מגורל בני האדם הרעבים הוא נעתר מיד וציווה על האדס להשיב את פרספונה.
להאדס לא הייתה ברירה אלא לציית, אך לפני שהוא שחרר את פרספונה הוא גרם לה לאכול כמה גרגרי רימון. הרמס נשלח לאסוף את פרספונה ולהחזיר אותה לאימה, אך מאחר ואכלה מזון בשאול היא חייבת לבלות שם מחצית מהזמן, חצי מכל שנה, כלומר את זמן החורף. מדוע החורף? כי כאשר דמטר אימה נמצאת בנפרד מבתה האהובה היא אינה נותנת לדבר לצמוח, ואילו במחצית השנה שהיא עם ביתה (קיץ) היא מאושרת והכל פורח.
.jpg){kind=link}