כתב המנדט הבריטי, שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים בשנת 1922, היה אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של ארץ ישראל. המסמך ביקש להסדיר את שליטת בריטניה בשטח לאחר פירוק האימפריה העות'מאנית, תוך התחייבות לקידום "בית לאומי לעם היהודי" כפי שהובטח בהצהרת בלפור, לצד שמירה על זכויות התושבים הערבים. החלטה זו הייתה נקודת מפנה שהשפיעה עמוקות על יחסי יהודים וערבים, והשלכותיה ממשיכות להדהד עד היום.
המנדט כמוקד למתח בין זהויות לאומיות
כתב המנדט סימן הכרה בינלאומית בשאיפות הציוניות, אך נתפס כאיום ישיר על התושבים הערבים. האוכלוסייה הערבית, שראתה עצמה כבעלת זכות טבעית לשלוט בארץ ישראל בעקבות היותה הרוב, חששה מאובדן כוח פוליטי וכלכלי. מנגד, הקהילה היהודית ראתה במנדט כלי מרכזי להגשמת חזון המדינה היהודית ולבניית מוסדות לאומיים. המתח בין שתי הזהויות הלאומיות התעצם ככל שהתקדמה התקופה.
הגירה ועלייה כגורם מרכזי למתחים
המנדט עודד עלייה יהודית ופיתוח הארץ, מה שהוביל לגידול משמעותי באוכלוסייה היהודית ולרכישת אדמות על ידי מוסדות ציוניים. עבור הערבים, תהליכים אלה נתפסו כחדירה זרה המובילה לנישול והגברת אי-שוויון. גל העליות השלישי והרביעי בשנות ה-20 וה-30 עוררו התנגדות ערבית חריפה, שהתבטאה במאבקים פוליטיים ובפרצי אלימות, כמו מאורעות תרפ"ט (1929).
המרד הערבי הגדול והשפעתו
בין השנים 1936-1939 פרץ המרד הערבי הגדול, שהיה תגובת נגד לערכים שהוקנו בכתב המנדט, ובעיקר למדיניות הבריטית שתמכה בעלייה היהודית. המרד סימן את ההפגנה המאורגנת הראשונה של הערבים כנגד הבריטים והיהודים, אך דיכויו פגע קשות באליטות הערביות וביכולתן להנהיג מאבק אפקטיבי בהמשך.
הספר הלבן והחמרת המתחים
בעקבות הלחץ הערבי והמצב הגיאופוליטי, פרסמה בריטניה את "הספר הלבן" של 1939, שהגביל את העלייה היהודית ואת רכישת האדמות. החלטה זו עוררה תחושת בגידה עמוקה בקרב היישוב היהודי, במיוחד על רקע השואה, והובילה להחרפת המאבק הציוני נגד הבריטים.
מורשת המנדט ביחסי יהודים וערבים
סיום המנדט הבריטי בשנת 1948 לא פתר את המתחים שנוצרו במהלכו, אלא העמיק אותם. הקמת מדינת ישראל והמלחמה שנלוותה לה נבעו ישירות מהמחלוקות והקונפליקטים שנולדו בתקופת המנדט. בעוד הקהילה היהודית בנתה תשתית מדינתית חזקה, הערבים נותרו מפולגים, ללא מדינה משלהם.
לסיכום, כתב המנדט הבריטי יצר מציאות חדשה בארץ ישראל שבה שני עמים נאבקו על אותה טריטוריה מתוך תפיסות לאומיות מנוגדות. המנדט לא הצליח ליצור איזון בין הצדדים או לספק פתרון מוסכם, והוא נותר מקור למתחים ולסכסוכים שהמשיכו להתפרץ גם לאחר סיומו. כתוצאה מכך, יחסי יהודים וערבים בתקופת המנדט הפכו למודל של מאבק בלתי פתור, המהווה עדות לקשיים בהגשמת חזון בינלאומי באזור רווי מתחים.
ראו גם: תולדות ישראל והעמים בין שתי מלחמות העולם
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
