אמיל דורקהיים (1858–1917), אחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית, ראה בדת תופעה חברתית ולא רק אמונה פרטית. בספרו צורות היסוד של חיי הדת (The Elementary Forms of Religious Life), הוא טוען שהדת אינה רק מערכת אמונות לגבי האלוהי, אלא בראש ובראשונה מנגנון חברתי היוצר לכידות וסולידריות בקהילה. הדת, לפי דורקהיים, היא "דבק חברתי" – מערכת של סמלים, טקסים ואמונות שמעניקות לקבוצה זהות משותפת ומבנות את החברה כולה.
אמיל דורקהיים הראה שהדת היא לא רק מערכת אמונות אלא מנגנון חברתי חזק, שמלכד את הפרטים ויוצר קהילה. גם בחברות חילוניות, הצורך האנושי במשמעות ושייכות נשאר, ולעיתים קרובות מתורגם לצורות חדשות של סולידריות קולקטיבית.
דת כחוויה קולקטיבית
דורקהיים מדגיש שהחוויה הדתית אינה מתרחשת רק ברמה האישית, אלא בעיקר בהקשר החברתי. באמצעות טקסים דתיים, חגים ופולחנים, חברי הקהילה חווים יחד חוויות רגשיות עוצמתיות שיוצרות אצלם תחושת אחדות ושייכות.
לפי דורקהיים, רגעים כאלה של חוויה משותפת יוצרים אנרגיה קולקטיבית, תחושה של קשר עמוק בין הפרטים שמרכיבים את החברה. כשקבוצה מתאספת לטקס דתי, המשתתפים חווים משהו גדול מהם – כוח שעולה מעבר ליחידים ונותן משמעות לחייהם. כוח זה הוא החברה עצמה, המשתקפת דרך סמלים דתיים.
ההבחנה בין קדוש למחולן
דורקהיים מציע הבחנה מרכזית בין קדוש (sacred) לבין מחולן (profane). בעוד שהמחולן הוא עולם היומיום, שבו אנשים פועלים באופן פרטי ומעשי, הקדוש מתייחס למה שמעורר רגש של יראה וחשיבות, ומשותף לכל חברי הקבוצה.
דורקהיים טוען שהבחנה זו אינה תלויה רק בתוכן הדתי, אלא היא פונקציה חברתית. אפילו חפצים או אירועים שכשלעצמם אינם "על טבעיים" יכולים להפוך לקדושים, כל עוד הקהילה מייחסת להם ערך סמלי מיוחד.
הדת כמערכת מוסרית
לפי דורקהיים, הדת אינה רק אמונה באלים, אלא מערכת מוסרית שמגדירה את הכללים והערכים שמנחים את החברה. היא מכתיבה כיצד אנשים צריכים לנהוג, מגדירה מה מותר ומה אסור, ומשמשת כלי לפיקוח חברתי.
בנוסף, הדת מספקת לאדם משמעות ותכלית. באמצעות רעיונות של חיים שלאחר המוות, גמול ועונש, היא מעניקה הקשר רחב יותר לקיום האנושי. במובן זה, הדת לא רק מחברת בין אנשים אלא גם מעניקה להם יציבות מול חוסר הוודאות של החיים.
הדת בעולם המודרני: חילון ומעבר לאידיאולוגיות חילוניות
דורקהיים הכיר בכך שבעידן המודרני הדת מאבדת את כוחה כגורם מלכד. עם זאת, הוא לא סבר שהחברה תוכל להתקיים ללא מנגנונים דומים. לטענתו, גם בחברה חילונית יש "דתות אזרחיות" – אידיאולוגיות כמו לאומיות, מדע, דמוקרטיה או צדק חברתי, שמספקות תחושת שייכות ומשמעות בדומה לדתות המסורתיות.
הוא טוען שגם במדינות חילוניות, סמלים, טקסים ורעיונות מסוימים מקבלים מעמד "קדוש". דגל, המנון או חוקה יכולים לשמש פונקציות דומות לאלו של דתות מסורתיות בכך שהם יוצרים זהות קולקטיבית ומספקים עקרונות מוסריים המשותפים לקהילה.
ביקורת על גישתו של דורקהיים
בעוד שהגישה של דורקהיים מספקת הבנה מעמיקה של התפקיד החברתי של הדת, יש לה גם מבקרים. יש הטוענים כי היא מצמצמת את הדת לתופעה חברתית בלבד ומתעלמת מהפן האישי והרוחני של האמונה הדתית. אחרים טוענים שהמודל שלו תקף בעיקר לדתות מסורתיות עם טקסים קולקטיביים ברורים, אך פחות רלוונטי לדתות מודרניות המתמקדות באמונה אינדיבידואלית.
עם זאת, גישתו של דורקהיים ממשיכה להיות משפיעה גם כיום, במיוחד בניתוחים של דתות חדשות, תנועות אידיאולוגיות וחברות חילוניות המחפשות תחליפים לדת המסורתית.