סיכום באזרחות: זכויות האדם והאזרח: הזכות לשוויון – הגדרה
שוויון כידוע הוא מהעקרונות החשובים ביותר של המשטר הדמוקרטי ומשמעו האמונה כי כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים מבחינת הערך שלהם ומבחינת הזכויות שלהם. הזכות לשוויון משמעותה שבמדינה ישנה התייחסות שווה לכל אדם ואדם, ללא הבדלי גזע, לאום, דת, מין, שפה או השקפה.
הזכות לשוויון באה לידי ביטוי בחקיקה ובעקרון של שוויון בפני החוק, דהיינו העקרון לפיו כל אדם, בכל מעמד או הקשר, הוא שווה בפני החוק והחוק חל עליו באותה מידה כפי שהוא חל על אנשים אחרים. לעקרון של שוויון בפני החוק יש שני מובנים עיקריים: במובן המהותי השוויון בפני החוק קובע כי חוקים אינם יוכלים להיות מפלים ואינם יכולים להתנות זכויות בחובות בכדי למנוע מצב שבו הוא מעניק זכויות לאדם אחד ומונע אותן מאחרות. ההיבט השני של שוויון בפני החוק הוא כאמור שהחוקים נאכפים בצורה שווה ושוויונית (למעט על חברי כנסת שלהם יש משום מה חסינות)
עם זאת, הזכות לשוויון אינה אומרת בהכרח כי כל מקרה ומקרה יזכו לטיפול דומה, ולעיתים ישנם מקרים בהם צריך לסטות מעקרון הזכות לשוויון כאשר יש לכך סיבה מוצדקת כמו למשל אפליה מתקנת או תקצוב של אוכלוסיות מוחלשות.
הזכות לשוויון אמורה למנוע אפליה פסולה, כלמור התייחסות בלתי שוויונית אל בני אדם מסיבות לא מוצדקות כמו למשל אי קבלה לעבודה מסיבות שאינן קשורות בעבודה עצמה.
אפליה פסולה: התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות שאינן מוצדקות. למשל – אי קבלה לעבודה.
הזכות לשוויון כאמור אינה נשמרת תמיד ואחד ההקשרים שבהם היא מופרת הם הקשרי העדפה מתקנת – מדיניות שבאה לתקן את מצבן של קבוצות חלשות או מקופחות, זאת על מנת לתקן ולפצות על עיוותיים כלכליים וחברתיים היסטוריים ולהביא לצמצום פערים. לעיתים נשמעים קולות כנגד הפגיעה בזכות לשוויון בשם ההעדפה המתקנת בטענה כי העדפה כזו יוצרת תלות, מסכנות ותחושת אפליה בקרב קבוצות אחרות.
