הצהרת זכויות האדם והאזרח
במהלך המהפכה הצרפתית אימצה האסיפה המכוננת של המהפכה את הצהרת זכויות האדם והאזרח (1789). שם קובע סעיף 10 כי: "לא יפריעו לאיש בגלל דעותיו, אפילו הדתיות, ובלבד שהן הנוהג אינו מפריע לסדר הציבורי כפי שנקבע בחוק". הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות הדמוקרטיה המערבית שנעשתה הכרה רשמית בעקרון הסובלנות.
עקרון הסובלנות בהגות המאה ה-19
בספרו רב ההשפעה "על החירות" (1859) מגיע הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל למסקנה שלעולם אין לדכא דעות אחרות. מיל קובע שישנן שלושה סוגים של אמונות שאפשר לקבל – שגויות לחלוטין, נכונות בחלקן ונכונות לחלוטין. כל הדעות הללו, לפי מיל, מועילות לטובת הכלל.
מיל טוען כי יש לתת מקום גם לדעת שלדעתנו הן שגויות לחלוטין. הטעם שלו היא כי במפגש עם דעה מנוגדת אנחנו יכולים או להשתכנע בדעה המנוגדת או להיות משוכנעים יותר בדעה המקורית שלנו. בכל מקרה יש ערך בהקשבה לדעות אחרות. מיל עוד טוען כי גם בטענה שגויה עשויה להמצא אמת מסוימת, ובעבורה יש להקשיב לכל סוג של אמונה.
לקריאה נוספת והבנה מורחבת:
עקרון הסובלנות במאה העשרים
בשנת 1948 אימצה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את סעיף 18 של "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" . סעיף זה קובע: "כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות."
למרות שאינה מחייבת מבחינה משפטית, ההצהרה אומצה או השפיעה על חוקות לאומיות רבות מאז 1948. היא גם משמשת כבסיס למספר הולך וגדל של אמנות בינלאומיות וחוקים לאומיים ומוסדות בינלאומיים.
אך למרות כל ההצהרות והמחשבות עמד עקרון הסובלנות למבחנים משמעותיים במאה העשרים. שאלות של יחסי מיעוט ורוב, זהות לאומית והתמודדות עם טכנולוגיה כמו הרשתות החברתיות ממשיכות להיות דיון שנוי במחלוקת עד היום. היחס למהגרים מוסלמים באירופה, הצורך בישראל להתחשב בזכויות הפלסטינים, חופש הביטוי לדעות קיצוניות ומסוכנות ברשתות החברתיות. עקרון הסובלנות ממשיך להיות סוגיה בוערת.
עוד דברים מעניינים:
ג'ון סטיוארט מיל על סכנות הקונפורמיות ולמה חשוב להיות אינדיבידואל
