הרעיון של הזכות לחיים מופיע במקרא באופן עמוק ומכונן דרך מושג צלם אלוהים, המופיע בסיפור הבריאה שבספר בראשית:
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז).
פסוק זה עומד בבסיס ההשקפה היהודית (ולאחר מכן גם הנוצרית) של קדושת חיי האדם. אם כל אדם נברא בצלם האלוהי, הרי שלחיים האנושיים יש ערך אינהרנטי ובלתי ניתן לערעור. תפיסה זו מציבה את הזכות לחיים לא כזכות התלויה בריבונות המדינה או בחוזה חברתי, אלא כיסוד אונטולוגי של המהות האנושית.
צלם אלוהים כמקור לזכות לחיים
המונח צלם אלוהים פורש לאורך הדורות במשמעויות רבות, אך רובן מתכנסות לכדי רעיון מרכזי אחד: לאדם יש ערך ייחודי הנובע מהיותו נושא דמות האל. הרמב"ם ראה בכך ביטוי לשכל האדם וליכולתו המוסרית, בעוד פרשנים אחרים הדגישו את מימד האחריות והחסד שיש באדם כדמותו של הבורא.
אם כל אדם נושא את דמות האל, הרי שאין לראות בו אובייקט גרידא הניתן להקרבה או לשלילה. בכך מונח הבסיס המוסרי לאיסור שפיכות דמים, המופיע בתורה מיד לאחר המבול:
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ—כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו).
פסוק זה מציב קשר ישיר בין קדושת החיים לבין בריאת האדם בצלם אלוהים. משמעותו היא שמי שפוגע בחיי אדם פוגע בצלם האלוהי המוטבע בו, ולכן שפיכות דמים אסורה באופן מוחלט.
זכות לחיים מול עונש מוות והצדקה למלחמה
עם זאת, המקרא אינו מקדש את החיים באופן אבסולוטי. עונש מוות קיים בתורה על פשעים חמורים כמו רצח, עבודה זרה וחילול שבת. כיצד מתיישבת גישה זו עם הזכות לחיים הנובעת מ"צלם אלוהים"?
התשובה לכך מצויה בפרשנות המסורתית, הרואה בכך הגנה על הסדר החברתי. האדם נברא בצלם, אך אם הוא מבטל את צלמו במעשיו – כמו רצח – החברה רשאית (ואף מחויבת) לשלול ממנו את זכותו לחיים.
באופן דומה, ההצדקה למלחמות בתנ"ך מבוססת על תפיסת מלחמה כצורך קיומי של העם. עם זאת, גם במסגרת זו התורה מגבילה את הפגיעה בחיי אדם. למשל, חוקי המלחמה בדברים כ (י-יח) דורשים מתן אפשרות לשלום לפני כיבוש עיר, ומגנים על חיי נשים וילדים.
השלכות מוסריות ופוליטיות מודרניות
הרעיון של הזכות לחיים על בסיס צלם אלוהים היה בעל השפעה עצומה על תפיסת זכויות האדם המודרנית. ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם (1948) מבוססת על רעיון השוויון המולד של כל אדם – מושג שמקורו הרעיוני בתפיסה המקראית.
גם בוויכוחים מודרניים על הפלות, המתת חסד ועונש מוות, ניכרת השפעתו של עקרון קדושת החיים. גישות דתיות רבות מתנגדות לכל שלילת חיים מכוונת, משום שהיא מהווה פגיעה בצלם האל. מנגד, גישות חילוניות טוענות כי יש לאזן בין קדושת החיים לבין חירות האדם להכריע על גופו.
לסיכום, הזכות לחיים, כפי שהיא נגזרת מסיפור בריאת האדם בצלם אלוהים, איננה רק עיקרון משפטי אלא השקפת עולם עמוקה על ערכו של האדם. הרעיון המקראי של צלם אלוהים מבסס תפיסה שלפיה חיי אדם הם קדושים ואינם ניתנים לשלילה בקלות. עם זאת, הדיון בשאלות של ביטחון, ענישה ומוסר נותר פתוח, וממשיך להיות אתגר מרכזי בשאלות של זכויות אדם ואתיקה מדינית.
