בראשית ל"ב – תוכן עיקרי: המפגש שבין יעקב לעשו, יעקב מתכונן למפגש בתפילה ובשליחת מנחה, מאבקו של יעקב בשרו של עשו.
א' – ג': הפרידה של יעקב מלבן.
ד' – ו': משלחת יעקב לעשו.
ז' – ט': תשובת המלאכים והכנת יעקב למלחמה.
י' – י"ג: תפילתו של יעקב.
י"ד – כ"ב: הכנת המנחה לעשו.
כ"ג – ל"א: מעבר יעקב והמלחמה עם המלאך.
ל"ב – ל"ג: איסור גיד הנשה תוקפו ונימוקו.
- רמב"ן (בהקדמה לפרשת וישלח)
"נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו:
וללמדנו עוד שהוא (יעקב)לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלושת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפילה ולדורון ולהצלה, בדרך מלחמה, לברוח ולהינצל: וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר (להלן ל"ב, ט', ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה)".
- מה הם שני הדברים שהרמב"ן מלמדנו בזאת הפרשה ? א) סיפור ההצלה וההשגחה ב) לקח לדורות
- הסבר את הביטוי "מעשה אבות סימן לבנים". הרמב"ן לאורך ספר בראשית מצביע על כך שסיפורי האבות מרמזים לנו על מה שיקרה לעם ישראל כך שספר בראשית איננו רק סיפורי אבות אלא מטרתו לסמן את הדרך לבנים
2)(בראשית ל"ב, פסוק ד') "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"
רמב"ן פסוק ד' – "אל עשו אחיו ארצה שעיר" : בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום, ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה: אמרו בבראשית רבה (ע"ה, ב') "מחזיק באזני כלב, עבר מתעבר על ריב לא – לו" (משלי כ"ו, י"ז). אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך (=עשו היה הולך לדרכו, ולא התכוון כלל להתגרות ביעקב) והיית משלח אצלו ואומר לו: "כה אמר עבדך יעקב" ?! (עד כאן דברי המדרש)
ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א', ח') ומהם שבאו ברומא (כך כותב רמב"ן בויקרא כ"ו, ט"ז), והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק ס"ה)":
א)לשם מה מביא המדרש בבראשית רבה את הפסוק במשלי להדגיש שיעקב לא נהג בחכמה והיה עדיף שיתעלם מעשיו ולא יתחנף אליו. הרמב"ן רואה את פרשת עשיו לאור מה שקרה בהיסטוריה בחיבור לאדום
ב)מה מוכיח רמב"ן ממלכי בית שני? (שההתחברות לרומיים המקבילים לעשו הביאה בסוף לחורבן המקדש)
3) (בראשית ל"ב , פסוקים ה' – ו') "ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו…" "ויהי לי שור וחמור… ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך"
א)מה מדגישה התורה במילה "ויצו אותם לאמור.." יעקב מקפיד על כל מילה ולכן מצווה מה לומר בדיוק כדי לא להרגיז את עשיו
ב)עיין ברש"י בפסוק ה' ד"ה גרתי ובפסוק ו' ד"ה שור וחמור וכתוב, מה קשה לרש"י בשני המקומות? בשביל מה יעקב מספר לעשיו את קורות חייו בנוסף למתנה הרי המתנה היא זו שאמורה להרגיע את עשיו
ג)כיצד דברי רש"י מיישבים את הקושי הנ"ל ? גם בדברים אלו יש פיוס בכך שהברכה של יצחק לא התקיימה בו. ניתן לומר שהדברים אמר לעשיו הם כנגד גניבת הברכות, והכבוד לעשיו הוא כנגד הבכורה
4) (בראשית ל"ב , פסוק ז') "וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו…"
רמב"ן "וישובו המלאכים אל יעקב לאמור" (ל"ב, ז'): השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה, כי אין צורך (לא מסופר לנו על המפגש בהווה אלא הם מספרים בחזרתם) וטעם "וגם הולך לקראתך" (ל"ב, ה') לאמור: כאשר אתה הולך לקראתו גם הוא הולך לקראתך ומחר תפגשו זה בזה. "ויירא יעקב מאד": בעבור שאמרו לו, כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות איש, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר לא לקח כל אלה רק להילחם בי.
והנראה בעיני בעניין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן להם רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: מה שלום אחי, ומה עניינו ועניין ביתו ובניו, וקראו לו בשלומי, ואמרו לו כי אני הולך לראותו. והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו. אבל "עברתו שמורה בלבו" ולעשות לו רעה… היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב.
וזה טעם "וגם" כי אמרו: באנו אל אחיך, אל עשו, ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכן הוסיף לו פחד על פחדו, "ויירא יעקב מאד ויצר לו". וכך אמרו רבותינו, כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: "באנו אל אחיך את עשו", אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בכך כעשו.
אבל בסוף כאשר ראה את הכבוד שעשה לו יעקב ואשר הפיל עצמו לפניו, שהשתחווה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו, כאשר פירשתי [לפירושו לפסוק ה' ד"ה כה תאמרון] ויתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה, לכל אשר יחפוץ יטה אותם".
א)מה הם הקשיים השונים שמיישב רמב"ן בדבריו אלה ? מה קרה בין שליחת השלוחים וחזרתם עם האינפורמציה? למה לא מסופר על תגובת עשו לשלוחים? למה השלוחים חזרו ואמרו דברים שגרמו ליעקב לפחד? ואם צדקו השלוחים למה בסוף עשיו לא התנהג בצורה שחששו ממנו ?
ב)מהו ההבדל בין שני פירושי רמב"ן. הפירוש השני מתחיל במילים "והנראה בעיני". לפי ההסבר הראשון היה מפגש בין עשיו לשליחים אך התורה לא ראתה צורך לתאר את המפגש עצמו ואת הדיווח עליו . לפי הפירוש השני לא היה מפגש כלל ובגלל זה הם מסרו ליעקב את ההתרשמות שלהם ולא שהם יכלו לדעת, כי עשו לא התייחס אליהם כלל
5)רש"י (על פי בראשית רבה) "ויירא ויצר לו": ויירא – שמא ייהרג, ויצר לו – אם יהרוג הוא את אחרים". רד"ק: "כפל העניין במלות שונות – לרוב יראתו".
א)מהו הקושי שמיישבים שני הפרשנים ומה ההבדל ביניהם ? מדוע הכפילות לרש"י אין כפילות ואלה שני פחדים שונים לרד"ק יש כפילות שבאה להדגיש את הפחד
ב)מה הלקח המוסרי שנלמד מדברי רש"י ? שצריך להמנע מלפגוע בחפים מפשע
ג) עיין ברמב"ן פסוק ט' ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה המובא לפניך וכתוב, איזה "מעשה אבות סימן לבנים" יש במעשהו של יעקב, לפי הרמב"ן ? רמב"ן – "וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממונו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפליטים תשובה : הפיזור של עם ישראל בגלות איפשר תמיד לקהילות שסבלו להנצל ע"י עזרה ממלך אחר שבאותה תקופה היה זקוק ליהודים ונתן להם מקלט
ראו גם:
בחזרה אל סיכומי ספר בראשית (דתי) או עמוד הסיכומים הראשי של ספר בראשית.
