התנ״ך לא חסר בסיפורי אהבה — בין בני אדם, בתוך משפחות, בין חברים, וגם במישור הגדול יותר של קשר וברית. יש פרשנים שראו בכל המקרא סיפור אהבה מתוח ומורכב בין אלוהים לעם ישראל, ושיר השירים הפך לסמל מובהק של אהבה שמבקשת לומר את הבלתי־אפשרי: תשוקה, געגוע, נאמנות ושבר. בעמוד זה אספנו פסוקים ומשפטים יפים על אהבה מן התורה, הנביאים והכתובים — מויקרא ומשלי ועד שיר השירים ותהילים — שמציעים שפה עתיקה, חזקה ומפתיעה לאהבה.
אהבה כחכמה וכדרך
“אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ; אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ.” — משלי ד׳, ו׳
כאן “אהבה” היא גם דבקות בדרך: לא רגש חולף, אלא קשר שמגן ושומר — משום שנאחזים בו.
אהבה שמכסה ומרפאה
“שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים; וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.” — משלי י׳, י״ב
הפסוק מציב שני כוחות מנוגדים: שנאה שמייצרת אינסוף ריבים, מול אהבה שמבקשת לכסות — לא למחוק את הכאב, אלא למתן ולהציל קשר.
אהבה ושיר השירים: תשוקה וחותם
“סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים — כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.” — שיר השירים ב׳, ה׳
אהבה כתשוקה שמחלישה ומחזקת בו־זמנית: מצב גופני־נפשי שמבקש נחמה, מגע, ומילה טובה.
“מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ — אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים.” — שיר השירים ז׳, ז׳
שיר השירים מעניק לאהבה לגיטימציה של יופי ועונג: לא רק “מותר”, אלא מלא חיים, חן וקרבה.
“שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ; כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה… רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ — שַׁלְהֶבֶתְיָה.” — שיר השירים ח׳, ו׳
“חותם” הוא סימן בעלות וקשר שאינו נמחק; והדימוי “עזה כמוות” משרטט אהבה ככוח קיומי, מסוכן ויפה כאחד.
אהבה כצו מוסרי: אדם לזולתו
“לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ — אֲנִי ה׳.” — ויקרא י״ט, י״ח
כאן אהבה אינה רק רגש, אלא אתיקה: ויתור על נקמה ונטירה, והעמדת הזולת בשוויון ערך עם העצמי.
אהבת עולם: ברית וחסד
“בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה…” — הושע י״א, ד׳
אהבה ככוח שמושך ומוביל: לא כפייה, אלא “עבותות” רכות של קשר, חמלה ודאגה.
“מֵרָחוֹק ה׳ נִרְאָה לִי; וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ — עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.” — ירמיהו ל״א, ב׳
“אהבת עולם” היא אהבה שמתעקשת להימשך גם במרחק, משבר וזמן — ומתורגמת לחסד פעיל.
אהבת חברים: דוד ויהונתן
“וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ.” — שמואל א׳ י״ח, א׳
קשר שמוגדר כ“נפש נקשרת בנפש”: אהבה שאינה תלויה בתועלת אלא במפגש עמוק, כמעט גורלי.
“וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ.” — שמואל א׳ כ׳, י״ז
אהבה שמתבטאת בנאמנות ובברית: לא רק רגש, אלא התחייבות.
“צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן… נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.” — שמואל ב׳ א׳, כ״ו
קינה שמנכיחה את עומק האובדן: אהבה כחברות נאמנה, שאינה נמדדת רק ברומנטיקה אלא בקרבה קיומית.
