בראשית פרק י"ט – סיכום: לוט וחורבן סדום ועמורה

בפתח בראשית פרק י"ט אנו מוצאים את סיפור לוט והמלאכים הבאים לבלוש אחר מצב הצדיקים של סדום ועמורה. ייתכן וישיבתו של לוט בשער מרמזת על מעמדו (שופטים היו יושבים בשער העיר), אולי הוא מחכה לאורחים, או שאולי הוא מתכנן דברים רעים. לוט כמעט מצטט את דודו אברהם בכוונתו להכניס את המלאכים לביתו. עצם ההיזכרות בסיפור זה של אברהם מראה פרגון מאוד גדול ללוט. ההבדלים הקטנים הם הלינה והקבלה אל הבית במקום אל האוהל. ההבדל השני מראה בדיוק את המימוש של המרחבים אשר אברהם בחר לעומת בחירתו של לוט את אזור סדום. לאברהם נענו המלאכים וללוט לא, כנראה משום שהם באו לבחון את העיר. אם ילונו אצל לוט, לא יוכלו לראות את מה שקורה בעיר. לוט מפציר בהם לבוא אליו, אולי בגלל שהוא ידע בדיוק מה שעלול לקרות להם אם ישנו ברחוב. לבסוף הם מסכימים, ואנשי כל העיר באים אל דלתו של לוט. המספר מדגיש ב-3 דרכים שונות את העובדה שכל העיר הגיעה ("אנשי סדום נסבו על הבית", "מנער ועד זקן", "כל העם מקצה"). אנשי העיר קוראים ללוט שיוציא את המלאכים אליהם כדי לאנוס אותם – "ונדעה אותם" (קריאה יותר תמימה היא שאנשי העיר רצו להכיר אותם). יש כאן משחק מילים אירוני עם ההבטחה של אלוהים – "נדעה" – בהקשר של אמירתו של אלוהים ("ואם לא אדעה", בראשית פרק יח' פסוק כא') הכוונה הייתה להצלה, כאן הכוונה לאונס. לוט יוצא אליהם, והדלת סגר אחריו – ברמה הספרותית הפשוטה סגירת הדלת נועדה להגן עליהם. עד עכשיו אין שום ביקורת רעה כלפי לוט, אבל בפסוק הבא הוא מציע את שתי בנותיו במקום שני המלאכים. זהו "חסד מוגזם" – לוט כל כך מנסה לחקות את דודו שכבר אין לו גבולות סבירים. אנשי העיר טוענים שלוט יותר גרוע מהם, והם ניגשים לשבור את הדלת. בהמשך נראה שמדובר באנשי העיר "וישלחו אנשים את ידם", המספר מוליך את הקוראים שולל. שליחת ידם היא ביטוי לאלימות במקרא ועל כן זה מתאים לאנשי העיר. נקודת התפנית של הסיפור מתרחשת בדיוק ברגע זה – הכל מתבהר לגבי המלאכים. המלאכים מכניסים את לוט הביתה וסוגרים את הדלת, כלומר כנראה שהמלאכים הם אלו ששלחו ידם. התפקיד הספרותי של הדלת הוא החוצץ בין הרשעים לבין הצדיקים. בסגירתם את הדלת יש גזר דין – צעקת העיר מוצדקת. לוט מתמהמה בצאתו מן העיר – מדוע המספר בוחר להגיד לנו את זה? קשה ללוט לעזוב, פרט שחשוב לעיצוב דמותו.

חורבן סדום ועמורה ומנוסת לוט

לוט בורח, וחושש שלא יספיק להימלט, על כן מבקש שיחמלו על העיר הקטנה הסמוכה. לוט בורח לשם, ואז נאמר "השמש יצא על הארץ" – במשמעות המקראית זה כמעט כמו לכתוב שהנשק הוצא והושם בין כוונות. זוהי הכנה. אז אלוהים מחריב את סדום באמצעות המטרת אש. רוב החוקרים טוענים שאשת לוט הפכה לנציב של מלח כעונש. מדוע העונש הזה? כאשר משווים את סיפור הכנסת האורחים של לוט לזה של אברהם, לא הגון לטעון לביקורת על לוט, אבל יש רכיב אחד שמאוד בלט אצל אברהם – אברהם מפעיל את כל משפחתו. אצל אברהם האישה שותפה מרכזית עד כדי כך שהבשורה בסוף ממוענת לה. לעומת זאת, בסיפורו של לוט לא שמענו בכלל על קיומה של אישה עד לרגע זה. ייתכן שבהסתכלות של אשת לוט על העיר יש הבעה של הזדהות – קשה לה לעזוב את העיר. משמעות הדבר היא שאשת לוט היא יותר "סדומית" מאשר "אברהמית". היא אומנם ניצלה בזכות היותה אשתו של לוט, אך ברגע שהסתכלה אחורה היא הגדירה את עצמה כקשורה לעיר. עונשה מאוד מוזר, הוא קיים כאן משום שגורל העיר מורחב גם אליה (המטיר גופרית ואש).

בסיום הסיפור אנו מבינים שלוט ניצל בזכות אברהם – זכות אבות. בראשית י"ט פסוק כט' מראה תשובה ישירה לשאלה מדוע ניצל לוט ("ויזכור אלוהים את אברהם"). יש כאן כמעט עימות גלוי בין גוף הסיפור למסקנתו. ניכר היה שהסיפור מתאמץ מאוד להציג את הכנסת האורחים של לוט כדבר בלתי רגיל. למרות קיומו בסביבה כל כך עוינת הוא יוצא מגדרו כדי לקיים הכנסת אורחים ולהגן עליהם. אבל, בסוף יש עליו ביקורת שהוא ניצל רק בזכות אברהם. תחילת הפיתרון נעוצה ביחס של פסוק כט' לכל הסיפור – הפסוק מספר את כל הסיפור רק מנקודת מבט אחרת. יש ראייה מוכחת לכך – שמו של ה' הוא אלוהים ולא שם הוויה כמו שהיה לאורך כל הסיפור.

ההבדל בין שתי הפרספקטיבות: כל פעם שהיה שם הוויה הסיפור עסק בברכה אישית שאדם זכה בה בשל מעשיו (הגר, שרה ולוט), כאשר מוזכר השם אלוהים הסיפור מתאר את התקדמות ההיסטוריה בפרספקטיבת הבחירה הלאומית (הגר מגורשת, לאברהם יהיה בן ממשיך, לוט ניצל בזכות הבחירה באברהם). יש אמביוולנטיות גדולה ברגש שמעורר בנו לוט – מצד אחד היה צדיק, מצד שני ניצל בזכות אברהם.

איך אפשר שהסיפור בבראשית י"ט ייקרא גם כתיאור של מישהו הראוי להצלה עצמית וגם כמישהו שניצל בגלל מישהו אחר? יש כמה סיפורים אשר מחקים את סיפור סדום. אחד הוא יציאת מצרים (סעודה בה יש מצות והמלאך המשחית מכה את כל אנשי העיר, הכאה בסנוורים – מכת החושך, מטר גופרית ואש – מכת הברד). הסיבה המרכזית ליציאת מצריים היא זכות האבות. סיפור נוסף הוא סיפור המרגלים של יהושע (שני מרגלים לעיר שהולכת להיות מוחרבת – שני מלאכים, המרגלים מתארחים אצל רחב – הכנסת האורחים, אנשי העיר מבקשים מרחב להוציא את שני האנשים, סגירת השער, 'טרם ישכבו').

סיכום: מדוע לוט ניצל מסדום? הסיבה הראשונה היא מוסרית – מאחר והוא מכניס אורחים אזי הוא ראוי להצלה. הסיבה השנייה היא דתית/היסטורית – קושרת את הצלת לוט אל אברהם. ניתן לעקוב אחר שני גורמים אלו לאורך הסיפור כולו בבראשית – לוט ניצב כצדיק וגם כאדם חסר מוסר.

המשך הסיכום: בראשית י"ט – לוט ובנותיו במערה

ראו גם:

סדום ועמורה גרסת יוון: המיתוס של פילמון ובאוציס

גן-העדן ההפוך: מדוע בחר לוט ללכת לסדום?