הקבוצה הדתית המכונה "שומרונים" – על שם העיר שומרון ששכנה צפונה משכם. בתקופת שיבת ציון הם מכונים גם "עם הארץ" – והכוונה היא לעם החי בארץ, אבל איננו יהודי. כינוי אחר הוא "צַרֵי יהודה ובניימין" – צרי=האויבים. כלומר האויבים של בני יהודה ובניימין.
מי הם השומרונים?
מוצאם של השומרונים הוא כנראה איפה שהוא בתוך ממלכת אשור הגדולה. הם הובאו לארץ אחרי חורבן ממלכת ישראל, על ידי האשורים. לאשורים היתה דרך מיוחדת לשלוט בעמים שכבשו. הם נהגו להגלות כל עם מארצו לארץ אחרת, רחוקה מאוד מארצו (כמובן שבתוך הממלכה האשורית). הסיבה לכך היתה שהאשורים היו בטוחים שעם שאיננו חי בארצו, יאלץ להיות נאמן להם, גם מפחד וגם משום שלוקח לפחות שני דורות להתחיל ולהתרגל לארץ חדשה, ועד אז בני העם שהוגלה כבר רואים את עצמם כנתינים נאמנים לאשור. כשהגיעו השומרונים לארץ לא היו יהודים, אבל בספר מלכים (מלכים ב', יז', כד') אפשר למצוא את הסיפור על תהליך הגיור שלהם. השומרונים רואים בעצמם צאצאים לבני עשרת השבטים ממלכת ישראל שהוגלו, או לפחות "שומרים" על מורשתם. כלומר הם טוענים לשייכותם לעם ישראל.
השומרונים ושיבת ציון
כשהגיעו שבי ציון לארץ וביקשו לבנות מחדש את בית המקדש, באו אליהם השומרונים ורצו להשתתף בבנייתו. אבל היהודים סרבו, משום שלא ראו בשומרונים חלק מהעם היהודי. יש לכך גורמים דתיים, כלומר התפיסה כי השומרונים אינם מאמינים רק בה', אלא עובדים אלילים נוספים. בין אם מדובר באלילים שהביאו איתם מארצם המקורית, ובין אם מדובר באלילים מקומיים שאימצו להם. מבחינה דתית אינם יכולים להיחשב כחלק מעדת שבי ציון, משום שאינם עובדים בלעדית את ה'. השומרונים עצמם, שראו בה' את האל המרכזי שלהם, התקשו לקבל את התפיסה הזו וטענו כי הם מופלים לרעה בלי כל הצדקה. מבחינה אתנית היו השומרונים ממוצא אחר, וכנראה גם התערבו בעמים אחרים שחיו בארץ. כך שגם מבחינה זו לא התקבלו בקלות על ידי היהודים. כאן בא לידי ביטוי חילוקי הדעות בשאלת ההגדרה של "יהודי". האם יש להרחיב את ההגדרה ולכלול בה את השומרונים, המקיימים את רוב המצוות ומאמינים בה'. גם אם מוצאם אינו מבני ישראל, או לפחות מפוקפק. או שיש להגביל את ההגדרה רק למי שהוא צאצא של גולי יהודה ולכן לא לכלול את השומרונים בעדה. במיוחד מאחר ועבודת ה' שלהם מעורבת כנראה בעבודה של אלילים נוספים. עם זאת יש לזכור כי רוב שבי ציון היו גברים צעירים, כך שרבים מהם נשאו להם נשים שומרוניות, כמו שנכיר בהמשך. לנושא עיצוב הזהות היהודית החדשה חשוב מאוד עניין דחיקת השומרונים. יש כאן החלטה מודעת להגביל את העדה היהודית בארץ לקבוצה הרבה יותר קטנה ממה שיכלה להיות, אם היו מקבלים את השומרונים. הבחירה היא באיכות, מבחינת האמונה הדתית והמוצא, ולא בכמות. כלומר הזהות היהודית החדשה נבנית רק על אנשים שמוצאם מגולי יהודה ואשר מאמינים ועובדים רק את ה' בבית המקדש בירושלים. זו עדה קטנה יחסית, אך הומוגנית מאוד. הקשרים הדתיים והאישיים של בני העדה הם רק עם היהודים החיים במסופוטמיה. איתם הם מקיימים קשרי נישואין, הם מתייחסים אליהם בנושאים דתיים, כמו עליה לרגל ותרומותיהם מתקבלות בבית המקדש.
מאחר ולא התקבלו כיהודים, ניסו השומרונים להפריע לבניית בית המקדש. בראש השומרונים עמד סנבלט השומרוני, שהתנגש עם הפחה נחמיה במספר הזדמנויות ואף ניסה להלשין על היהודים לפני מלך פרס, בטענה שהם מנסים למרוד בו. סנבלט והשומרונים לא מנעו את הקמת בית המקדש השני, אבל נוצרו בינם לבין רבים משבי ציון סכסוכים ומאבקים. אחד השיאים לכך היה כחמישים שנה לאחר בניית בית המקדש השני, כאשר השומרונים בראשות סנבלט (הנכד של סנבלט מספר נחמיה) בנו מקדש לה' על הר גריזים מעל לעיר שכם, שהוא הר הברכה גם במסורת היהודית, מקדש מתחרה למקדש בירושלים. ככוהן במקדש שימש מנשה שהיה בנו של הכוהן הגדול בירושלים, וחתנו של סנבלט. מכאן והלאה חיו השומרונים במקביל ליהודים בארץ. כאשר השומרונים קוראים לעצמם "השומרים" או "בני ישראל האמיתיים" והיהודים מכנים אותם "כותים" על שם אחת הערים באשור ממנה הגיעו.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית / בניית בית המקדש
ראה גם: המתיחות בין שבי ציון לשומרונים
