אסכולת פרנקפורט: (תיאודור אדורנו/ וולטר בניימין) אחת מתוך שלוש אסכולות של גישת הנאו מרקסיזם לחקר התקשורת. התיאוריה פותחה על ידי אינטלקטואלים גרמנים במכון מחקר בפרנקפורט, ומבקשת לחשוף את המניפולציה של התקשורת ובאשליית השוויון שיוצר המעמד השליט דרך התקשורת בשימור המצב הקיים ומניעת המהפכה. התיאוריה התמקדה בהשפעת התקשורת כשומרת על ההרמוניה בחברה ומגייסת את התרבות המשועתקת, ובכך יוצרת את אשליית השוויון. אנו כצופים מסוממים לחוש שאנו שווי ערך ושיש באמת שיוון מעמדות.
אשליית השוויון: מושג באסכולת פרנקפורט שהיא גישה בתיאוריה הניאו מארכסיסטית לחקר התקשורת. תרבות ההמונים מטפחת מיתוס חדש של חברה אל מעמדית המספקת צרכים הטבועים בכל אדם, ללא הבדלי מעמדות. אשליית השוויון מסייעת למעמד השליט ללכד באופן מלאכותי את כל שכבות החברה. אשליית השוויון נוצרת על ידי כך שתעשיית התרבות מספקת לכלל האוכלוסייה מוצרי תרבות שווים, הפונים אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, כך חש האדם שווה מעמד כיוון שיש לו גישה גם לתכנים התרבותיים הגבוהים.
סימום (על פי לזרספלד ומרטון): לזרספלד ומרטון חקרו את התפקיד החברתי של אמצעי התקשורת, ומה ההשפעה והשימוש של השלטון באמצעי התקשורת. החשיפה המרובה לתכנים של התקשורת עשויה דווקא להקהות את חושיו של הצופה הממוצע ולא לעורר אותו לפעילות. מצב שלא משרת את האינטרס של בחברה דמוקרטית. מדובר בדיספונקציה מבחינת החברה. אנשים צורכים מדיה, מודעים למתרחש בעולם, דנים בנושאים הבוערים וכך נוצרת בקרבם תחושה כי הם פועלים למען העניין, בעוד הם לא עושים דבר. דוגמא: הפגנת השביתה של המורים, עצם העובדה שאנשים שומעים על זה כל הזמן בטלוויזיה, הם מרגישים יותר מדי "בעניינים", גורמת להם להיות פחות פעילים בעניין.
תודעה כוזבת: מושג באסכולת פרנקפורט שהיא גישה בתיאוריה הניאו מארכסיסטית לחקר התקשורת. יצירת אשליית שוויון מעמדית גורמת לציבור לחוש שווה מעמד לכל, ובעצם לא לדעת את מעמדו האמיתי. כאשר אדם לא מודע למעמדו, הוא לא יחוש שום צורך לחולל מהפכה, וכך יישמר המעמד השליט והאידיאולוגיה שלו.
תעשיית/חרושת התרבות (ע"פ אדורנו): מושג שנלקח מתך מאמרו של תיאודור אדורנו "עיון מחדש בתעשיית התרבות". ושייך לאסכולת פרנקפורט בגישה הניאו מארכסיסטית. לפי אדורנו, קיים מעבר מתרבות פולקלוריסטית של קהילה קטנה, לתרבות המונית של קהילה גדולה ומדומיינת. התרבות נוצרת בתהליך של שיכפול ושעתוק, כמו כל מוצר המוני אחר. את הטעם הקולקטיבי של החברה מעצבים "ברוני תרבות". שיקולי תעשיית התרבות הם שיקולים של כלכלת שוק, כלומר, מתח בין "יצירה" (רעיונות חופשיים, מקוריות, מוזה) ל"ייצור" (הרצון לשכפל, לכמת, להפחית סיכונים). תכני תעשיית התרבות מסייעים ליצירת תודעת כוזבת של הפרולטריון ובכך מבטיחים את שמירת הסטטוס קוו של השלטון הבורגני.
אובדן ההילה של יצירת האומנות: מושג שהוטבע ע"י החוקר בנג'מין וולטר במסגרת אסכולת פרנקפורט השייכת לגישות הניאו מרכסיסטיות. סביב יצירת האומנות האותנטית יש "הילה" הנובעת מהחוויה שהאדם פוגש בה בצורה ישירה חווה תחושה חד פעמית. השעתוק הטכני של יצירות אומנות מאפשר להפיץ עותקים רבים ולהופכה למוצר צריכה אך מנגד גרם לאובדן הייחודיות של היצירה היחידה. לדוגמא: המונה ליזה. במקום שאדם ילך למוזיאון הלובר בכדי לצפות בה שכפלו אותה ע"ג חולצות, כוסות וכד' ובכך הפכה נפוצה ואיבדה את ייחודה ומיוחדותה.
אומנות משועתקת (וולטר בנג'מין): מושג שהוטבע על ידי החוקר וולטר בנג'מין, ושייך לאסכולת פרנקפורט בגישה הניאו מארכסיסטית לחקר התקשורת. על פי בנג'מין, במקביל להתפתחות הקולנוע, החל תהליך של מעבר מאומנות חד פעמית- ייחודית לאומנות משועתקת. כלומר, שכפול/ ייצור המוני של יצירות אומנות באמצעים טכניים. השעתוק הטכני מאפשר לתאר את המציאות באופן שונה מהצורה האנושית ומאפשר להציג העתקים של המקור במנותק ממנו ובמקומות שאליהם לא היה מגיע האדם לחוות ולראות אותם. מה שהופך את היצירה למוצר צריכה. לדוגמא: שידור סדרת קונצרטים בטלוויזיה. במקום שאדם ילך לקונצרט לצפות ביצירות הן מגיעות אליו הביתה.
ראה גם:
ביקורת הנאורות של אסכולת פרנקפורט
