טופס המנדט (או כתב המנדט) הבריטי היה מסמך רשמי שהעניק לבריטניה סמכות לנהל את ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהתאם להסכם חבר הלאומים משנת 1922. המסמך התבסס על עקרונות הצהרת בלפור (1917), שהבטיחה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, תוך שמירה על זכויות התושבים הערבים והדתות השונות. המנדט עיגן את מחויבות בריטניה לקדם פיתוח כלכלי, חברתי ומדיני בארץ, לצד יצירת תנאים להקמת הבית הלאומי. עם זאת, יישומו עורר מתחים בין הקהילות היהודית והערבית, שראו בו איום על שאיפותיהן הלאומיות. המנדט הבריטי הסתיים ב-1948 עם עזיבת הבריטים, הכרזת מדינת ישראל, והמשך הסכסוך המקומי, שהושפע עמוקות מהירושה הפוליטית והחברתית שהשאיר שלטון המנדט.
רקע לטופס המנדט
בעיית ארץ ישראל הועלתה לדיון בועדת השלום שהתקיימה בפריז כאשר עקרון ההגדרה העצמית עמד לנגד עניה. בפני הועדה התייצבו משלחות רבות של מיעוטים ובכללן ערבים ויהודים. גורל ארץ ישראל נקבע בפגישה בין לאומית של מדינות ההסכמה בסאן-רמו בריביירה האיטלקית והשתתפו בה: בריטניה, צרפת, איטליה ויפן. נקבע כי שיטת המנדטים תופעל במזרח התיכון- סוריה ולבנון בשליטה צרפתית, עיראק וא"י בשליטה בריטית. מנדט = פיקדון- מסירת שטח למעצמה לפרק זמן מוגבל כדי שזו תנהל אותו לטובת הכלל. שיטת המנדטים ראתה את שטחי הכיבוש כפיקדון של האנושות שלא למטרות ניצול מצד המעצמות, אלא לשם דאגה לתועלת תושבי שטחים אלו. כל השטחים הללו היו תחת פיקוח חבר הלאומים והמעצמות היו חייבות לדווח על פעולותיהן לחבר הלאומים. שיטה זו הועלתה לראשונה בועידת השלום בפריז ומקירה כפשרה בין רצון המעצמות להעמיק את השפעתן על מושבות גרמניה לשעבר לבין מימוש העיקרון של הגדרה עצמית כשאותם שטחים עדיין לא בשלו לעצמאות.
כתב המנדט הוא אישור והסכמה מצד חבר הלאומים להצהרת בלפור, הוא מוציא לפועל את הצהרת בלפור והופך אותה למעשית. כתב המנדט הוא בעל הכרה בין לאומית. הוא אושר סופית בשנת 1922.
היו שלושה סוגים של מנדטים:
– מנדט על שטחים שהיו תחת שליטה עותומנית.
– מנדט על מושבות גרמניה לשעבר באפריקה.
– מנדט על שטחים במזרח הרחוק ובאפריקה.
א"י הייתה מנדט מהסוג הראשון ובריטניה הייתה בעלת המנדט- והיא הייתה מחוייבת לפעול על פי סעיפיו (יפורטו בהמשך).
השלטון האזרחי הבריטי נוהל על ידי פקיד בריטי בכיר- הנציב העליון שמונה לתפקידו על ידי בית המלוכה הבריטי בהמלצת שר המושבות. לצידו של הנציב פעלה מועצה מייעצת שהורכבה ממושלי המחוזות בארץ, מנהלי אגפים ופקידויות גבוהות. הנציב הבריטי ייצג את האינטרסים הבריטיים במקום והייתה לו מידה רבה של עצמאות בתחומי הביטחון, פנים, סעד, תשתית, חינוך וכו'.
במבוא לניסוח המנדט מנוסחת במלואה הצהרת בלפור וכך ניתן לה בפעם הראשונה מעמד מחייב. ההחלטה שבריטניה היא המנדטור על א"י הייתה קשורה להצהרת בלפור. בטופס המנדט הודגש הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לארץ ישראל. וכך יש לעם ישראל זכות היסטורית על ארץ ישראל.
סעיפי טופס המנדט:
– סמכויות חקיקה ומנהל יהיו בידי הנציב.
– הנציב יהיה אחראי לכך שיווצרו התנאים המדיניים והכלכליים אשר יבטיחו את הקמת הבית הלאומי ללא אפליה בין עם לעם ובין דת לדת.
– השלטון המקומי יקבל תמיכה מממשלת המנדט.
– נציגות היהודים (הסוכנות היהודית) תוקם כגוף מייעץ לממשלת המנדט כדי לממש את הקמתו של הבית הלאומי, לקדם את האינטרסים של היישוב היהודי.
– ההסתדרות הציונית היא גוף שייצג את הישוב היהודי.
– ממשלת המנדט תשתף פעולה עם נציגות היהודים.
– ממשלת המנדט תאפשר הגירת יהודים והתיישבות צפופה ע לאדמות א"י כולל אדמות שוממות.
– השפה העברית תהיה שפה רשמית כמו אנגלית וערבית.
– עלייה יהודית כאשר לא ברור כיצד ימומש רעיון זה תוך הבטחת שאר המיעוטים.
– חופש המצפון והפולחן הדתי שלא ברור כיצד ימומש עיקרון זה במקומות הקדושים המשותפים לערבים ויהודים.
משמעות המנדט:
– החלפת השלטון הצבאי בשלטון אזרחי, מצב שהיווה הקלה עצומה ליישוב היהודי.
המנדט היווה במידה רבה את המשך הצהרת בלפור, אם כי הוא ניתן גם לאוכלוסייה הערבית.
ראו גם: השלכות כתב המנדט הבריטי על יחסי יהודים וערבים
תולדות ישראל והעמים בין שתי מלחמות העולם
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
