מפעל ההתיישבות הינו אחד המפעלים החשובים ביותר שעמדו במוקד פעילותו של היישוב היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה. מבחינת ההתיישבות צריך לזכור שבהכרזת בווין, חוזרת בריטניה לחוק הקרקעות ב-1940- חוק שבעצם מסמן טריטוריות שלמות בא"י שיהודים מנועים מלרכוש קרקעות ללא אישור הנציב העליון. היה ברור בשנים 1945-1947 שגורל א"י ייקבע במוקדם או במאוחר. ומכיוון שגורל א"י ייקבע במוקדם או במאוחר יש לקבע את הגבולות, לסמן אותם.
בשנים 1945-1947 ישנו מאמץ התיישבותי אדיר על אפם ועל חמתם של הבריטים כשחלק ממאמץ ההתיישבות הופך לסמל.
התיישבויות בולטות
בירייה הייתה נקודת ההתיישבות של "הפועל המזרחי" ובפעם אחר פעם אנשי"בני עקיבא" "והפועל המזרחי" עלו לבירייה והבריטים הורידו אותם.
ב-י"א באדר 1946 במסווה של עלייה לקברו של טרומפלדור, הגיעו אלפי בני נוער לבירייה והפעם תוך מאבק בבריטים נאלצו הבריטים להשאיר את הנקודה ולא לפנות אותה וכך הפכה בירייה לסמל התיישבותי.
פרשת התיישבות נוספת הייתה 11 הישובים בנגב.
מדובר בעלייה על הקרקע במסווה של תצפיות חקלאיות, במוצאי יום הכיפורים תש"ז.
הישובים היו: נירים, חצרים, נבטים, כפר- דרום, משמר- הנגב, תקומה ובארי , שקבעו שהנגב הוא חלק מהמדינה היהודית העתידית.
עיבוי ישובים נוסף היה בגוש עציון.
ואל כפר עציון שעלה עוד במלחמת העולם השנייה ונוספו עין צורים, משואות יצחק ורבדים, חלק של "הפועל מזרחי" וחלק של "השומר הצעיר" במטרה להיות עמדה קדמית וחייץ בין חברון לירושלים.
בשנים 1945- 1947 עלו על קרקע עשרות יישובים מאזור מעיין ברוך, משגב עם בצפון ועד לנירים ואורים שבדרום.
בחלק גדול מדובר בהתיישבות גושית (רצף של התיישבויות) במטרה לסמן טריטוריה למדינה היהודית העתידית ולסמן נחישות (אתם תפנו אותנו ואנחנו נעלה וכך כל פעם מחדש למרות הכל).
העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם
סיכום מורחב: העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם
לאחר שהאצ"ל ולח"י לשיטתם, ההגנה והפלמ"ח לשיטתם, כל אחד תורם את חלקו במאבק נגד הבריטים עד כדי כך שבפברואר 1947 עלה מעל במת הפרלמנט הבריטי, ארנסט בווין (שר החוץ) , והוא מטיל פצצה דיפלומטית וטוען שמאחר ושאלת א"י נכנסה למבוי סתום, בריטניה מעבירה את שאלת א"י לאו"ם והשאלה היא:
מדוע הבריטים שגילו עמדה כל כך קשוחה בשאלת א"י מעבירים את הבעיה לאו"ם?
לשאלה הזו יש כמה תשובות:
- התפרקות האימפריה– בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה נמצאת בתהליך פירוק האימפריה (כל האימפריה הבריטית מתפרקת) כך גם בהודו (מתחילה לכנס נכסים) בריטניה מתחילה לאסוף את עצמה מהודו במזרח הרחוק בעיקר מסיבות כלכליות וסיבות הקשורות למלחמה.
- הגורם האמריקאי- מאז דו"ח אריסון (פרשת 100 אלף הפליטים) דרך ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית ועוד ועדות נוספות, בריטניה אינה מקבלת גיבוי מארה"ב ונוצר כאן קרע מדיני חריף בין שתי המדינות, גם משיקולים הומניטריים (אנושיים) אבל גם משיקולי המלחמה הקרה.
בריטניה היא כבר לא מעצמה, מצד שני ארה"ב כן מעצמה והיא מפעילה לחצים על הבריטים לעזוב.
- גורם פנימי-
א. מבחינה כלכלית, בריטניה כלכלית לא יכולה לשלוט בארץ ישראל כיוון שהשליטה עולה כסף, צריך להחזיק חיילים, נציב עליון, מנהלות, פקידים, שופטים, בעקבות מלחמת העולם השנייה.
ב. ביקורת פנימית- זאת אומרת, האופוזיציה בבריטניה תוקפת את ממשלת בווין אטלי (ראש הממשלה) וישנה ביקורת על ההתנהלות: "כמה זמן נקיז דמים ודמים בארץ ישראל?"
- הדימוי הבינלאומי של בריטניה- בריטניה במאבק שלה נגד אוניות המעפילים נראית רע, גרוע לדעת הקהל העולמי.
- מאבק המחתרות- מאבקן של המחתרות מקיז מהאומה הבריטית הרבה דמים ודמים (וכסף).
כינוס העצרת הכללית של האו"ם
התוצאה הייתה שבאפריל 47' מתכנסת העצרת הכללית של האו"ם לדיון מיוחד בשאלת א"י ובכינוס הזה שגריר ברית המועצות באו"ם, אנדריי גרומיקו, נואם נאום מפתיע.
לטענתו שיטת המנדטים נכשלה (המנדט הבריטי על א"י נכשל), לא רק ששיטה זו לא פתרה את שאלת א"י היא החריפה אותה, ונאומו מפתיע כיוון שהוא נאום ציוני, זאת אומרת, גרומיקו טוען שבמלחמת העולם השנייה סבלו היהודים סבל בל יתואר, האסון היה ענקי וזאת מידי הפאשיזם העולמי ולכן יש כאן שתי אופציות אומר גרומיקו:
– שא"י תהיה דו- לאומית- מדינה של ערבים ויהודים יחד.
– במידה וזה לא יצליח לחלק את א"י לשתי מדינות.
הנאום הזה הוא מפתיע, כי פה ברית המועצות חושפת את עמדתה שהיא סה"כ פרו-ציונית (העמדה הזו, בעד התנועה הציונית) והשאלה היא למה? והתשובה פשוטה מאוד: גרומיקו משקף את הראייה של המלחמה הקרה. העובדה הברורה שהרוסים לא רוצים לראות את האנגלים ושאזור המזה"ת וא"י שהוא חשוב אסטרטגית (צומת דרכים, מעברים, מים), חשוב לרוסים לשים רגל כחלק מהמאבק הגלובאלי שאמנם מתרחש באירופה אבל המלחמה הקרה גולשת למזה"ת:
א. בסילוק הבריטים מהארץ- הרוסים לא רוצים לראות את הבריטים שם.
ב. בהנחה שהמדינה היהודית תהיה גרורה סובייטית (שלוחה).
גרומיקו השגריר הרוסי באו"ם אמנם נקט בנימה מוסרית אבל הנאום שלו משקף עמדה רוסית של המלחמה הקרה, רצון לבסס אחיזה רוסית באזור ולכן הם תמכו בהקמת המדינה.
במאי 1947 בתום דיוני העצרת הכללית, יצאה לדרכה "ועדת אונסקופ "– ועדת חקירה מיוחדת לשאלת פלסטין, ועדה שהייתה מורכבת מנציגי כלל הארצות למעט המדינות המעורבות בסכסוך (לא כללה אמריקאים, רוסים, בריטים ומדינות ערב).
הוועדה הזו כתחנה ראשונה ביקרה במחנות העכורים (באה לראות מקרוב את התוצאות הטראומתיות של השואה) וניצולי השואה אומרים לוועדה "אין לי ארץ אחרת", כלומר, חוץ מארץ ישראל אין לנו לאן ללכת.
לאחר מכן, הוועדה מגיעה לארץ ישראל וכאן היא מתרשמת מההישגים הכלכליים של היישוב היהודי (הוועדה יורדת לקיבוצי ים המלח- רואים איך האנשים קמים ב3 לפנות בוקר לעבד את האדמה, אזור שלא יכול להצמיח שום דבר והחקלאות פורחת), הוועדה מתרשמת מההישגים הענקיים איך מצליחים להגיע לכך בחמש עליות.
בן גוריון ווייצמן שמופיעים בפני הוועדה מדגישים את הקשר ההיסטורי, את הצהרת בלפור שנזנחה ע"י הבריטים בספרים הלבנים, את ההישגים הכלכליים- הקיבוצים, הערים, מושבים, ובן גוריון ווייצמן אומרים לוועדה שעדיף שהמדינה היהודית תקום בעזרתכם ולא כנגדכם (כלומר, בכל מקרה היא תקום). הסוגיה של השואה עלתה חזק בעבודה של הוועדה משום שהיא נחשפה לפרשת אקסודוס (האונייה).
באוגוסט 47' הוועדה סיימה את עבודתה כאשר היא נחלקת בין דעת הרוב לדעת המיעוט (יש רוב בוועדה ויש מיעוט בוועדה).
המשותף:
גם הרוב וגם המיעוט מדברים על כך שהמנדט הבריטי סיים את התפקיד שלו, זאת אומרת, אין לבריטים יותר מה לעשות בארץ ישראל.
המיעוט:
דיבר על מדינה דו- לאומית, הרוב בוועדה דיבר על חלוקת א"י- מדינה יהודית, מדינה ערבית וירושלים היא בחזקת בין- לאומית.
הרוב:
דיבר על חלוקת א"י, מדינה יהודית, מדינה ערבית וירושלים בחזקת בין-לאומית.
הוועדה מדברת על כך:
א. המנדט הבריטי סיים את תפקידו
ב. הבריטים ייסוג בהדרגה עד קיץ 48'
ג. בארץ ישראל יקומו שתי מדינות- מדינה יהודית: גליל עליון מזרחי, אזור העמקים, שפלת החוף והנגב.
והערבים ישלטו על השאר.
ד. שתי המדינות הללו יהיו מאוחדות כלכלית: מכס, מטבע, פיתוח כלכלה, פיתוח מים.
ה. ירושלים תהיה עיר בין- לאומית לעשר השנים הבאות ואח"כ יעשה משאל עם, יהיה חופש הגירה לירושלים, הקריה הבינלאומית תהיה מחוברת כלכלית לשתי המדינות (לערבית וליהודית) ויהיה בה חופש דת, תרבות וחינוך.
ו. הנמלים (האוויר והים)- יוקצו לשימוש שתי המדינות.
התוכנית הזו נתמכה ע"י הרוב בוועדה אך ע"פ חוקת האו"ם הייתה צריכה לקבל רוב של שני שליש בעצרת הכללית בתוכנית.
החל מאבק דיפלומטית כשמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית מפעילה את כל הכלים הדיפלומטיים כדי לקבל רוב של שני שליש.
ארה"ב מצידה גם משיקולים של המלחמה הקרה גם היא תמכה וגם שיקולי הקול היהודי.
ובכ"ט בנובמבר 1947 עלתה דעת הרוב בוועדת אונסקו להצבעה בעצרת הכללית, מדובר במוצאי שבת כששלושים ושלושה מדינות אמרו כן ושלוש עשרה מדינות אמרו לא, עשר מדינות נמנעו.
מי שאמר בעיקר כן אלו מדינות דרום אמריקה, שלוש מדינות ברית המועצות- רוסיה, אוקראינה ובלה רוסיה, ארה"ב, בריטניה נמנעה, מדינות ערב התנגדו ומבחינת אחוזים 55% קיבלו היהודים ואילו 45% קיבלו הערבים והישוב רקד כל הלילה ובן גוריון אמר: "כאבל בין החתנים" (כולם שמחים ואני אבל- כיוון שידע שלמחרת תפרוץ מלחמה).
תגובת היישוב היהודי שגבלה בשמחה ענקית נבעה מתחושת המדינה (הנה תוך חצי שנה תפרוץ לנו מדינה) בייחוד לאחר השואה האיומה ובייחוד לאחר המאבק בבריטים.
הערבים שלא שיתפו פעולה עם הוועדה והתנגדו לה בדיונים באו"ם למחרת ב30/11/47 שני אוטובוסים מחיפה ונתניה שנסעו בדרך לירושלים הותקפו יד הכפר הערבי פדג'ה ונהרגו כמה יהודים ובכך בעצם נפתחה מלחמת העצמאות בשלב הראשון שנקרא- משבר ארבעת החודשים הראשונים.
ראו גם: הערבים בתקופת המנדט הבריטי
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
