במקביל להגברת ההעפלה, נפתחה "חזית" שנייה משמעותית במאבק בבריטים בא"י – חזית ההתיישבות. לכפר עציון המבודד נוספו שלושה יישובים שיצרו את "גוש עציון" (עין צורים, רבדים, משואות יצחק) וכן הועלו על הקרקע יישובים נוספים בארץ. אבל המאבק העיקרי הופנה את הנגב. שם עלו על הקרקע במהלך מלחמת העולם השנייה .
בצפון הנגב – בארות יצחק, דורות, רוחמה (עוד פעם…) וכן שלוש "מצפות" בנגב העמוק: בית אשל בסמוך לבאר שבע, רביבים וגבולות. בכל אחת מההצעות הבריטיות שהועלו לדיון, הנגב ישובים לא היה בתחום היישוב היהודי – ובצדק. לא היו בו ישובים יהודים כמעט. באמצע שנת 1946 הגיעו שמועות כי הבריטים מתכוונים לממש את הצעת מוריסון-גריידי, וכן הוחלט לקבוע עובדה, כי הנגב שייך ליהודים. לאחר הכנות קפדניות, שנשמרו בסודיות מחשש למניעת הפעולה על ידי הבריטים, הוחל במפעל ההתיישבות הגדול ביותר שידע היישוב עד כה. במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946) יצאו מאות מתנדבים לסייע בהקמתם של אחת עשרה נקודות יישוב חדשות! ביום אחד הוקמו באחד עשר אתרים חומת עץ, מגדל, שני צריפי מגורים, חדר אוכל, אוהלים למגורים ועמדות הגנה – נקבעה עובדה: יישוב יהודי חדש קם בנגב. כך קמו נבטים, חצרים, אורים, נירים, כפר דרום, תקומה, משמר הנגב, בארי, קדמה, שובל וגלאון. לגייס דעת קהל עולמית נגד מדיניות שלטון המנדט הבריטי בא"י.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
