סיכום מאמר: אזרחות ואמהות: מעמדן של הנשים בישראל – ניצה ברקוביץ'
מתוך: חברה ומגדר – סיכומים
המאמר "אזרחות ואמהות: מעמדן של הנשים בישראל" של ניצה ברקוביץ' מנסה להבין כיצד מאפייני המדינה, ובעיקר הגדרתה כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית השולטת על אוכלוסיה יהודית ומיעוט פלסטיני, מעצבים ומתכננים את אזרחותן של נשים יהודיות ואופני השתתפותן בקולקטיב. ישנם שני סוגי שיח מרכזיים העושים זאת: שוויון זכויות בין המינים ואמהות יהודית. השילוב בין השניים הוא שיוצר את דפוסי ההכלה וההדרה של הנשים – הם הנותנים לגיטימציה הן לשילובן של הנשים בכל תחומי החיים הציבוריים והן למיקומן בעמדות שוליות בכל אחד ואחד מהם. דפוסים אלה אינם ייחודיים לחברה הישראלית וקיים במדינות אחרות ומותנה במאפיינים הקונקטים של אותה חברה. המרכיב היהודי ציוני המתגלם בפרקטיקות של מדינת ישראל, מייצר תהליכי הדרה והכללה המגדירים נתיב אזרחות אלטרנטיבי לנשים יהודיות. הן מודרות מהנתיב הדומיננטי הנשלט בידי גברים ומופנות לדרך צדדית העוברת דרך תפקידיהן המשפחתיים. טענתה המרכזית של ניצה ברקוביץ' היא שהבסיס האתני המוצהר של המדינה – היותה מדינת הלאום היהודי יחד עם העובדה שמיעוט גדול בתוכה איננו יהודי וזאת יחד עם הגדרתה כפועלת על פי עקרונות דמוקרטיים יוצרת שיח המתנה את אזרחותן המלאה של הנשים היהודיות בתרומתן לקולקטיב ומצביעה על האמהות כמהווה את עיקר תרומה זו. בשיח אזרחות זה נמחקות הנשים הפלסטיניות. בנוסף בגלל מרכזיות היסוד הלאומי – ציוני האלמנט הדמוקרטי משחק כאן תפקיד פרדוקסאלי. מחד הוא מאפשר לפלסטינים להשתתף בהליך הפוליטי ומאידך זה בדיוק מה שמעניק חשיבות לגודלם היחסי ויוצר את בעיית האיזון הדמוגראפי שבתורה מגדילה את חשיבות גודל המשפחה היהודית ומכאן את האמהות היהודית. לצורך הדגמת טענה זו נבחנו שני חוקים שהתקבלו בשנים הראשונות של המדינה והדיון שקדם להם: חוק שירות בטחון וחוק שיווי זכויות האישה. החוק, כסוכן מדינה מגלם טקטיקות תרבותיות המכוננות את הסובייקטים החברתיים המגדריים ומגדיר את היחסים ביניהם. מניתוח השיח מתבהר כיצד היחס המורכב שבין האזרחות הליברלית, האתנו לאומית והרפובליקנית מייצרים את שני סוגי השיח – השוויון והאזרחות. השוויון יוצר את הבעיה שההבדל נותן לה מענה ( דמוגרפיה ) ועם זאת, ההבדל הוא הבימה ממנה מתאפשר לנשים היהודיות לדרוש שוויון. ומכאן חוסר העקביות והסתירות במעמדן של הנשים בישראל. לתמורות שעוברת החברה הישראלית ( גלובליזציה ) השלכות סותרות על שיח השוויון והאמהות. האתוס הקולקטיבי סטי מפנה מקומו לתפיסות עולם אינדיבידואליסטיות ואזרחניות יותר והחברה הופכת לפתוחה וליברלית יותר. מכאן צומח שיח ציבורי של זכויות האזרח וזכויות הפרט. במסגרת שיח זה עולה גם שאלת זכויות הנשים על הפרק. כתוצאה מפעולות פמיניסטיות ותהליכי חקיקה התקבלו מספר תקדימים משפטיים בעלי השלכות חשובות. זהו הרקע גם לשינוי חוק שירות בטחון בשנת 2000. גם פולחן האמהות משתלב בזירה החדשה. המדינה התגייסה לממש את זכותן של הנשים לאמהות ( מרפאות רבייה, אי סבסוד אמצעי מניעה, ועדות להפסקת הריון ). אך ברקוביץ' טוענת שאולי בכל זאת ייתכן ותעמעם חשיבות ה"אמהות הלאומית". זאת בעקבות הסכמי שלום שנחתמו והעלייה מחבר העמים. היא שואלת האם בכך נוצרת האפשרות כל הנשים להיטיב את מעמדן היחסי ותשובתה על כך היא שלאור הגידול במידת אי השוויון הכלכלי בחברה סביר להניח שקבוצות גדולות של נשים הורע מצבן. כך קורה שבעוד שהנשים מהמעמדות החזקים יותר יוכלו לנצל את זכותן לקידום ולכניסה לתחומים שקודם היו חסומים הרי שהנשים מהקבוצות החלשות איבדו את מעט ההגנה שמדינה נהגה לספק בעבר. כך, מקבוצות שלמות שאינן זוכות ובעיקר אינן נתפסות כזכאיות לקיום הוגן, נשללת הזכות לאזרחות במובן המלא של המילה.
ראה גם:
על עקרת הבית והחשבונאות הלאומית – ניצה ברקוביץ'
מיתוס ומציאות השוויון בין המינים: מעמד האישה בישראל \ יעל שי
