סיכום: מלכים א' פרק ג' – שלמה בגבעון ומשפט שלמה
מתוך: סיכומים בתנ"ך לבגרות – מלכים ונביאים
מלכים א' פרק ג' פותח בנישואיו הדיפלומטיים של שלמה לבת פרעה. בהמשך, הולך שלמה לגבעון, וחולם שם חלום נבואי. בחלקו השני של הפרק – משפט שלמה, המעיד על חוכמתו הרבה של המלך החדש.
מלכים א' פרק ג', פס' 1 – 2
הפרק פותח בסיפור נישואיו של שלמה לבת פרעה. לכל אורך תקופת המקרא הייתה מצרים מעצמה נכבדה. הסכמתו של פרעה להשיא את בתו לשלמה מהווה הישג אדיר למלך הצעיר, ומעידה על מעמדה של ישראל באותם הימים. כדאי לציין שבניגוד לדוד אביו, שבילה מרבית שנותיו בשדה הקרב, שלמה לא נלחם ולו במלחמה אחת, אבל על ידי קשרי נישואין הצליח להרחיב את השפעתו מעל ומעבר, לפחות על-פי המתואר בספר מלכים.
הפסוק השני, שנכתב על-ידי העורך הדויטרונומיסטי, מבקר את הנוהג שהיה קיים בישראל באותה התקופה להקריב קורבנות בבמות [במה היא מזבח בשטח פתוח, לעומת מקדש שהוא מבנה בעל קירות וגג]. מכיוון שהדרישה לריכוז הפולחן החלה רק לאחר הרפורמה של יאשיהו , 350 שנה מאוחר יותר, הרי לביקורת זו אין יסוד, והיא בעצם אנאכרוניסטית. אפילו המחבר חש בזאת ומרכך את ביקורתו בהבנה שהמקדש טרם עמד על תילו.
מלכים א', ג', פס' 3 – 15
גם שלמה עצמו זובח ל-ה' בבמות. הוא הולך לבמה הגדולה בגבעון וזובח שם אלף!! עולות על המזבח [הערה אישית: אמנם המספר כאן מוגזם, ללא ספק, אבל האם שלמה, שעליו מספר הכתוב בהמשך, שהיה "החכם מכל אדם" באמת חושב שהאל אוכל בבת אחת אלף פרים? במה חטאו אותן בהמות מסכנות? כל נושא הקורבנות קשה לי, ולא לחינם ישנם יהודים רבים, שומרי מצוות, שהקמתו מחדש של בית המקדש איננה בראש מעייניהם, כי עם יד על הלב: המקדש, בנוסף להיותו מרכז דתי ורוחני, היה מקום שחיטה של אלפי בעלי חיים, ורק מפאת כבודו אני נמנע מלכנותו "בית מטבחיים"].
הקרבת הקורבנות על-ידי שלמה הוא מעשה מכוון, כדי לזכות בהארה אלוהית תהליך הנקרא "אינקובציה". במילים אחרות, שלמה בעצם מזמין התגלות אלוהית, ואכן ה' נגלה לו בחלום. ה' מציע לשלמה "שאל מה ואתן לך" (פס' 5). ראשית, שלמה מודה לאלהים על כי הביא את דוד לבחור בו כיורשו. למרות ששלמה יכול היה לבחור ככל העולה על רוחו הוא מבקש מ-ה' אך ורק את חוכמת המשפט, לדעת לשפוט את העם בצדק. ה' משיב לשלמה כי מכיוון שלא בחר במאוויים אישיים כמו אריכות ימים, כסף, כבוד וניצחונות בקרב, הוא ייתן לו את מבוקשו. יותר מכך, הוא ייתן בליבו חכמה יותר מכל אדם אחר. ה' יוסיף לו עושר, כבוד וניצחונות בקרב ללא כל תנאי. אם שלמה ישמור על חוקי התורה, יזכה גם לאריכות ימים [בהמשך לימודנו נראה כי שלמה הפר את התנאי האחרון ומת בגיל צעיר יחסית]. שלמה חוזר לירושלים שמח וטוב לב על המסרים האלוהיים שזכה לקבל בחלום. לפני ארון ה' הוא מקריב קורבנות נוספים ועורך משתה לכל באי ביתו.
פס' 16 – 28
הסיפור על משפט שלמה בא לאחר הסיפור על החלום בגבעון, כדי להדגים את חוכמת המשפט הנפלאה שזכה בה שלמה, על פי בקשתו מ-ה'. קשר נוסף בין הקטעים הוא קשר לשוני: השורשים ב.ו.א ו-ע.מ.ד מסיימים את הקטע הקודם ומתחילים את הסיפור החדש.
בחלקו הראשון של הקטע (פס' 16 – 23) מרצות שתי הנשים את טענותיהן. הראשונה, התובעת , מציגה משנה סדורה. היא פונה אל שלמה בנימוס רב, מציינת עובדות וזמנים על-פי הסדר, וטוענת בלהט כי הילד שלה. לנתבעת אין נימוקים משלה מלבד הטענה כי בנה הוא החי, ואילו הילד המת הוא של חברתה. לכאורה, וגם מן הבחינה הספרותית, ניתן להשתכנע בצדקת טענותיה של התובעת. אבל מכיוון שאין עדים לסיפור, אין לתובעת סיוע משפטי לדבריה. כך נוצרת הזדמנות למלך שלמה להוכיח קבל עם ועולם את חוכמת המשפט שזכה לה. ראשית הוא מסכם את טענות הצדדים. שנית, הוא עורך "פרובוקציה משפטית" מתחום הפסיכולוגיה, המבוססת על האינסטינקטים האימהיים הטבעיים. שלמה פוסק כי יש לחתוך את הילד. התחבולה מפילה בפח את האם שבנה מת, והאמת נחשפת עד מהרה.
השורש המנחה בפרק הוא ש.פ.ט, והוא מקשר היטב בין שני חלקי הפרק.
ועכשיו לפתוח את הראש:
מה מעניין בטרגדיה היוונית ואיך זה קשור לסדרה שאתם רואים עכשיו?
