המשתה הוא אחד מהדיאלוגים המרכזיים של אפלטון, והוא עוסק במהות האהבה (ארוס). הדיאלוג מתרחש במשתה חגיגי שנערך בביתו של אגאתון, לרגל ניצחונו בתחרות כתיבה. במהלך הערב, המשתתפים – קבוצת אינטלקטואלים ואמנים – מחליטים לשאת נאומים בשבח האהבה, וכל אחד מהם מציג גישה שונה, כך שנוצר פסיפס עשיר של תפיסות על טבעו של האהוב והאוהב, מקור האהבה ותכליתה.
הדוברים כוללים את פיידרוס, פאוסניאס, אריקסימכוס (רופא), הקומיקאי אריסטופאנס, אגאתון עצמו, ולבסוף – סוקרטס. פיידרוס טוען שאהבה מעודדת גבורה ומעשים מוסריים. פאוסניאס מבחין בין "אהבה גופנית" נחותה ו"אהבה שמימית" רוחנית ונעלה. אריקסימכוס מיישם את תפיסת האהבה על הטבע והרפואה, ומציג אותה ככוח הרמוניה קוסמי. אריסטופאנס מספר מיתוס משעשע אודות האנדרוגינוס. לפיו בני האדם היו פעם ישויות עגולות, שחולקו לשניים על ידי האלים, ומאז הם מחפשים את "החצי השני" שלהם – רעיון שמדגיש את הכמיהה לאחדות.
אגאתון מדגיש את יופיה של האהבה וטעמה העדין. אך סוקרטס, הדובר המרכזי בדיאלוג, מציע פרשנות פילוסופית עמוקה יותר – שאותה הוא מייחס לדיוטימה, כוהנת מסתורית. דיוטימה מתארת את האהבה לא כאל נעלה אלא כישות חצויה – בת תמותה, המשתוקקת ליופי ולשלמות. היא מדריכה את סוקרטס בתיאור "סולם האהבה": האהבה מתחילה ממשיכה גופנית, אך עליה להתעלות דרך שלבים – אהבת נפשות, אהבת חכמה, אהבת חוק ומוסר – עד לאהבת "היופי עצמו", שהוא נצחי ומופשט.
בסוף הדיאלוג מופיע שיכור בשם אלקיביאדס, שמדבר על אהבתו לסוקרטס ומציג את דמותו כמי שמגלם את האהבה האמיתית: מושכת, חכמה, מוסרית ומסתורית.
המשתה של אפלטון הוא יצירה ספרותית ופילוסופית גם יחד. הוא עוסק באהבה לא כרגש בלבד, אלא ככוח מניע לחיים מוסריים, אינטלקטואליים ואף דתיים – כמסע מתמיד מן הארצי אל הנשגב.
לדעת עוד:
פילוסופיה יוונית – המדריך המלא
פילוסופיה יוונית: מתאלס עד אריסטו
