בחיבור היפייפה של אפלטון "המשתה" מספר סוקראטס על מפגשו עם דיוטימה, אלילה מסתורית מהמיתולוגיה היוונית, שמספרת לו את סודותיה של האהבה. בשיחתם דיוטימה מסבירה לסוקראטס כי התשוקה לגוף היפה (במשתה של אפלטון, לפי הנוהג היווני, מדובר בנערים צעירים, אנחנו לא שופטים) היא רק השלב הראשון בסולם שעלייה בו מובילה אל הבנה מלאה של הרעיון המופשט של היופי עצמו. כדי להבין מהו יופי אנחנו מתחילים ראשית בהכרה ביופיו הפיזי של האהוב שלנו. בשלב השני הכרת היופי של אדם ספציפי מאפשרת לנו להעריך גם את היופי הפיזי של אחרים באופן כללי. השלב הבא הוא להבין את היופי ששוכן מעבר למראית העין, זהו היופי של החוכמה והידע שמאפשר לנו לאהוב גם נפשות יפות ולא רק גופים יפים. השלב האחרון בסולם דיוטימה הוא ההבנה של מהותו של היופי, הרעיון המופשט והטהור של היופי. כאשר אנחנו מכירים את האידיאה של היופי אנחנו לומדים מתוך כך על דברים יפים נוספים, כמו למשל מוסר. כך, התאהבות באדם מסוים פותחת לנו פתח אל הבנה של האהבה המופשטת והאוניברסלית שיכולה גם להפוך אותנו למוסריים יותר.
סולם דיוטימה הוא דוגמא יפה לתורת האידיאות של אפלטון (מופיעה בעיקר בחיבור הפוליטיאה) הגורסת כי מטרתה של הפילוסופיה היא לתפוס את הערכים הטהורים והמופשטים שכל דבר עלי אדמות הוא רק ביטוי שלהם. הביטוי "אהבה אפלטונית" כאהבה שאין לה ביטוי מיני הוא למעשה שימוש משובש מעט ברעיון של האידיאה של אהבה שהיא מופשטת ורעיונית בלבד, אך ממנה נגזרות כל האהבות שבעולם ועימן ההתנהגות הטובה, הראויה והמוסרית.
