תפיסת הנפש של אפלטון והחיים שלאחר המוות

לאפלטון, אחת הדמויות החשובות בפילוסופיה המערבית, הייתה הבנה ייחודית של הנשמה והקשר שלה לעולם הבא. בדיאלוגים שלו הוא מציג תיאוריית הנשמה שהיא מורכבת ועמוקה כאחד, והייתה לה השפעה מתמשכת על התפתחות המחשבה המערבית.

לפי אפלטון, הנשמה היא בת אלמוות וקיימת לפני הלידה. הוא טען שהנשמה, להבדיל מהגוף, היא נצחית ועל כן היא מקור הידע, הסגולה והטוב. לפי אפלטון, הנשמה מחולקת לשלושה חלקים: החלק הרציונלי, החלק הנמרץ וחלק התאוותני. החלק הרציונלי אחראי על התבונה, אינטליגנציה וידע. החלק הנמרץ אחראי על דברים כמו אומץ, כבוד ואמביציה. החלק בעל התיאבון אחראי לתנועות נפש כמו תשוקה, הנאה ומרדף אחר טובין חומריים.

אפלטון האמין שהמטרה הסופית של הנשמה היא להגיע למצב של ידע, סגולה וטוב, וזה אותו דבר כמו לומר שהנשמה מכוונת למצוא את האמת. בעבור אפלטון, מי שיודע את האמת הוא גם זה שנוהג נכון. לטענתו את המצב הזה ניתן להשיג זאת רק על ידי החלק הרציונלי של הנשמה, שחייב להיות בשליטה ולרסן את החלקים האחרים. בדרך זו הוא האמין שהחלק הרציונלי של הנשמה הוא החלק העליון והחשוב ביותר, ושהוא המפתח להשגת חיים צודקים וטובים.

עבור אפלטון, המסע של הנשמה אל הידע, המעלה והטוב אינו מסע שמושלם במהלך החיים של אדם, אלא אחד  שנמשך לאחר המוות. הוא האמין שהנשמה היא בת-אלמוות ושהיא ממשיכה להתקיים גם לאחר שהגוף מת. הוא טען שהמוות הוא פשוט מעבר מחיים אחד לאחר, ושהנשמה ממשיכה להתקיים וללמוד בחיים שלאחר המוות. הוא האמין שהמסע של הנשמה אל הידע, המעלה והטוב הוא תהליך לכל החיים הנמשך גם לאחר המוות.

קראו גם:

מבוא לפילוסופיה של אפלטון

המדינה של אפלטון והמדינה המודרנית

אפלטון, חז"ל והמיתוס של החצי השני

למה הבכורה חשובה כל כך בתורה?

למה ספר בראשית וכל התנ"ך מלאים במאבקים בין אחים על הבכורה? רעיון אחד מציע כי זה קשור ביחסים של היהדות הקדומה עם סביבתה

עוד דברים מעניינים: