תקציר מגילת רות במילים פשוטות:
מגילת רות מספרת את סיפור יחסיהם ומסען של נעמי ורות המואביה.
בתקופת השופטים היגרה משפחה ישראלית מבית לחם – אלימלך, רעייתו נעמי ובניהם מחלון וכיליון – לארץ מואב הסמוכה. אלימלך מת, והבנים נישאו לשתי נשים מואביות: מחלון נשא את רות וכיליון נשא את ערפה .
לאחר כעשר שנים מתו גם שני בניה של נעמי במואב. נעמי החליטה לחזור לבית לחם. היא אמרה לכלותיה לחזור לאמהות שלהן ולהינשא מחדש. ערפה עזבה בחוסר רצון. אולם רות סרבה להפרד מנעמי ובחרה לשוב עימה ליהודה.
נעמי ורות חזרו לבית לחם בתחילת קציר השעורה, וכדי לפרנס את חמותה ואת עצמה הלכה רות לשדות ללקט. השדה שאליו הלכה היה שייך לאדם בשם בועז , שהיה אדיב כלפיה כי שמע על נאמנותה לחמותה. רות סיפרה לנעמי על חסדו של בועז, ורות המשיכה ללקט בשדה שלו במשך שארית קציר השעורה והחיטה.
בועז, בהיותו קרוב משפחה של בעלה של נעמי, היה חייב אפוא על פי חוק הייבום לשאת את רות (אלמנתו של מחלון). נעמי שלחה את רות לגורן בלילה שבו ישן בועז. רות עשתה זאת ובתחילה בועז מופתע כשהוא מגלה אותה למרגלותיו אך אז מברך אותה ומסכים לעשות את כל הנדרש. אולם בועז גם אומר לרות שיש קרוב משפחה קרוב יותר ולכן אמור לשאת אותה קודם, ולכן הוא אינו יכול לעשות זאת.
למחרת הלך בועז הלך לשער העיר כדי להיפגש עם קרוב משפחתו הגבר לפני זקני העיר. (הקרוב אינו נזכר. בועז פונה אליו כפלוני אלמוני פשוטו כמשמעו "ככה וכך".) קרוב המשפחה האלמוני, שלא מוכן לסכן את ירושת עזבונו על ידי נישואיו לרות, מוותר על זכות הייבום שלו, ובכך מתיר לבועז להינשא לרות.
בסיומה של מגילת רות בועז ורות נישאו ונולד להם בן. נשות העיר חגגו את שמחתה של נעמי, כי נעמי מצאה גואל לשם משפחתה. נעמי לקחה את הילד והניחה אותו על חזה. הילד נקרא עובד והוא אבי ישי, כלומר, סבו של דוד המלך .
כאן תוכלו גם למצוא ניתוח ופרשנות של מגילת רות.
