בתורה ההתייחסות לחגי ישראל הם מהאספקט ההיסטורי והחקלאי. מהבחינה ההיסטורית- חג שבועות הוא חג מתן תורה. זהו החג היחידי שתאריכו המדויק לא מופיע בתנ"ך. אנו יודעים על התאריך ע"פ הספירה מחג הפסח- ספירת העומר- יום ה-50 הוא שבועות. נהוג לאכול מאכלי חלב.
מדוע קוראים את מגילת רות? בגלל התקופה- תקופת הקציר.
רות הייתה מואביה שהתגיירה. כמואבייה, היא הייתה חייבת ב-7 מצוות בני נוח. בהצטרפה לעם ישראל היא קיבלה על עצמה עוד רו"ת מצוות – 606 מצוות. סיבה נוספת- מרות נולד דוד המלך (הוא נינה) והוא מת בשבועות.
ע"פ חז"ל- "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טוהרה. לא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".
שם ה' נזכר במגילה פעמים רבות (בניגוד למגילת אסתר שם ה' מוזכר רק ברמיזה).
בדרמה מדובר על זמן מקום וגיבורים.
זמן המגילה הוא עונת הקציר- בין קציר השעורים לקציר החיטים. המגילה מתחילה בהגדרה יותר כוללת- בתקופת השופטים. משפחה שלמה יורדת מן הארץ למואב ל-10 שנים ולאחר מכן חוזרים ליהודה.
המקום– בית לחם יהודה. פרק א' מתרחש בעיר בית לחם. פרק ב' מתרחש בשדות בית לחם. פרק ג' מתרחש בגורן. פרק ד' מתרחש בשער העיר.
גיבורי המגילה– הדמויות הראשיות- נעמי (אשתו של אלימלך), רות (כלתה של נעמי), בועז (קרוב משפחה, גיבור חיל, יישא את רות לאישה). הדמויות המשניות- ערפה (כלתה השנייה של נעמי), הגואל (לצד בועז)..
דמויות נוספות- אלימלך, מחלון וכליון (בניה של נעמי), הנער הניצב על הקוצרים.
דמויות קיבוציות- הקוצרים והקוצרות, זקני העיר, השכנות, נשי בית לחם.
הגואל נשאר אנונימי. הוא קרוב משפחה. יכול להיות שקראו לו טוב- "אם יגאלך טוב יגאל". תפקיד הדמויות המשניות- אנטיתזה לדמות הראשית ובכדי להעצימה. גם גואל וגם בועז מוכנים לגאול את השדה (פרק א'). גואל פורש מגאולת השדה כשהוא מגלה שהגאולה כוללת את גאולת האלמנה (רות)- (פרק ד').
בתחילה, רות וערפה מלוות יחד את נעמי (פרק א'). בהמשך ערפה פורשת ורק רות ממשיכה איתה (פרק ד').
כך יש סימטריה בין פרק א' ל-ד- גם מבחינת המקום (העיר בית לחם בהתחלה ובסוף, וגם מבחינת- פרק א' מתחיל במליאות משפחתית והופך להתרוקנות משפחתית (אלימלך והילדים נפטרו בנכר). בפרק ד- המשפחה מתרחבת מחדש- רות ובועז מתחתנים, נולד להם בן- עובד, אבי ישי, אבי דוד המלך.
ע"פ חז"ל, אלימלך היה מגדולי הדור. כשהגיעו שנות הרעב, אלימלך לא רצה להישאר בבית לחם כדי לא לחלק מזון לעניים. לכן פרש מן הציבור בזמן צרה וירד מן הארץ עם משפחתו אל ארץ נוכריה.
שמות גיבורי המגילה הם סמליים– נעמי = נועם, נעימות. כשהם חוזרים ליהודה ורואים כיצד היא השתנתה- מיפהפיה לעלובה, היא אומרת לא לקרוא לה נעמי אלא "מרה"
רות = רעות, ידידות. לפי חז"ל "שריבהו לה' בשירות ותשבוחות".
בועז= בו עוז. גבר על יצרו.
ערפה = הפנתה עורף לחמותה. למרות שזה נשמע שפיטה לשלילה, היא נהגה לפי הדין. היא עשתה מה שכל אדם נורמטיבי היה עושה. נעמי ביקשה ממנה שתלך. גם הגואל נהג לפי הדין.
3 הדמויות הראשיות נוהגות לפנים משורת הדין, באופן חריג.
מחלון וכיליון = מחלה וכיליון.
מבנה המגילה- 4 פרקים. כל פרק חוץ מהרביעי, נחלק ל-3 חלקים. בתחילת כל פרק יש אקספוזיציה (שם מופיעים נתוני רקע ותכנון של אחד הגיבורים). באמצע הפרק- מרכז הסיפור, ביצוע התוכנית שתוכננה. בסוף הפרק- מסקנות לאור מה שקרה.
למשל, בפרק א'- ירידת המשפחה מהארץ למואב, צרור של צרות פוקד את המשפחה- התאלמנות, שכול, נישואי תערובת. נעמי מחליטה לשוב חזרה אל יהודה כי יש שם מה לאכול. אמצע הפרק- הדרך לארץ. סוף הפרק- השיבה לבית לחם ומצבם העגום שם- לועגים להם ואף אחד לא דואג להם. אין להם מה לאכול.
מילים מנחות: חסד, פרישת כנפיים, מליאות וריקנות…
ע"פ התנ"ך, תקופת השופטים מצטיירת כתקופה רעה- עם ישראל כל הזמן חוטא וה' מענישו, הוא זועק וה' גואל אותם.
במגילת רות, היחס לתקופה הוא חיובי יותר. ע"פ חז"ל- "שפוט השופטים"- לשפוט את השופטים- אוי לדור ששופט את שופטיו, ששופטיו צריכים להישפט.
"ויהי רעב בארץ"- זה מזכיר את סיפורי האבות. באילו תנאים מותר לעזוב את א"י? לישא אישה, ללמוד תורה, להציל מן הגויים, למסחר. כשיש רעב בארץ, ניתן לרדת מן הארץ רק כשאין כסף לקנות אוכל. משפחתו של אלימלך היו עשירים. היה להם כסף לאוכל ולכן ירידתם מן הארץ היא חטא.
האקספוזיציה– פס' א' עד ו'. המשפחה מצטמצמת. המדינה מבחינה כלכלית- עוברת מריקנות למליאות.
הדיאלוג של נעמי וכלותיה- נעמי אומרת להן בשם הרגש- לחזור לבית אימן ומאחלת להן שהן יינשאו מחדש. היא מודה להן על החסד שעשו איתה. הן נשארות איתה ורוצות לחזור איתה לעמה. נעמי ממשיכה בשם ההיגיון- אם היו לי עוד בנים הייתן יכולות להינשא להם אך גם אם הייתי יולדת עוד בנים, האם הייתן מחכות שיגדלו בכדי להינשא להם? "כי מר לי מאוד מיכן"- כי עצוב לי בשבילכן. או יותר מכן. "כי יצאה בי יד ה'"- כל מה שקרה לה הוא מה'. ערפה מסכימה להישאר אך רות עוזבת עם נעמי. נעמי שותקת כי אין לה עוד דרך לשכנע את רות. היא מאוד דואגת על כך שבאה איתה ואיך יסתדרו.
בבית לחם כל העיר מתנפלת עליהן- "הזאת נעמי?"- היא הזדקנה, השתנתה, נראית לא טוב..
בבית לחם אין להן מה לאכול בבית.
פרק ב' מציג את בועז- קרוב משפחה גיבור חייל- עשיר, נכבד, ממשפחת אלימלך (אחיו או אחיינו). רות מתכננת- אלך ללקט בשדה, אצל מי שייתן לי. בועז שם לב אליה כי היא שונה. המדרש אומר שהיא שונה בצניעותה. בועז פונה אל רות ומאשר לה ללקט בשדותיו תמיד. בועז מעריך את שעשתה עבור חמותה.
כשנעמי רואה את השיבולים ושומעת שהם משדו של בועז, היא מתכננת שרות תינשא לו.
במהלך כל הקיץ רות מלקטת בשדה של בועז. בפרק ג', המתרחש בלילה, נעמי לוקחת יוזמה בכדי לפתור את הבעיה החברתית שלהם. נעמי אומרת לרות שבועז יהיה בגורן הלילה. היא אומרת לה שתתייפייף ותלך אליו אך תתגלה אליו רק לאחר שיאכל וישתה. רות עושה כבקשת נעמי. בועז רואה אותה ושואל אותה מי היא. היא אומרת לו שהיא רות אמתו ושיפרוש כנפו עליה- שיישא אותה לאישה. בועז משבח אותה על כך שלא מצאה לה מישהו מבין הצעירים. הוא מסכים לבקשתה כי אשת חיל היא. רות נשארה בגורן עד הבוקר. היא קמה לפני עלות השחר כדי שלא ידעו שהיא נשארה שם הלילה. היא מגיעה אל נעמי ומספרת לה את כל שקרה.
בפרק ד' בשער העיר אומרים לגואל שיקנה את השדה של נעמי. אך לאחר שמתברר לו שזה כולל גם נישואין לרות הוא מסרב (אולי יש לו אישה אחרת, אולי כי היא אלמנה או מואביה..).
יש הטוענים כי במגילה רות יש ייבום אך זה לא מדויק כי בייבום, אח של הבעל מתחתן עם האישה ואז יש חליצת נעל. דבר נוסף- אין חליצה, אלא שליפה של נעל (ביטוי לקניין).
בועז ורות נישאים. ומברכים אותם "כרחל וכלאה"- יש דמיון במעשים של לאה ורחל שזממו בחשכה ושל פרץ ותמר.
ה' נותן להם בן- עובד- אבי ישי- אבי דוד המלך.
חזרה אל: אמצעים אמנותיים במקרא
