סיכום קהלת פרק א'

קהלת , פרק א' : "הבל הבלים הכול הבל " :  "אין חדש תחת השמש"

קהלת פרק א' פס' 1 : בפתח ספר קהלת אנו מוצאים ייחוס המגילה לקהלת בן דוד, מלך בירושלים. פתיחה זו הביאה את המסורת לדבוק ברעיון שמחברה של המגילה הוא שלמה המלך.

קהלת א' פס' 2  : המגילה נפתחת בקביעה: "הבל הבלים הכול הבל" משפט זה מהווה מעין מסגרת ספרותית למגילה, והוא פותח וגם סוגר אותה (י"ב 8). המילה "הבל" נזכרת במגילה פעמים רבות. מובנה הראשוני הוא האד היוצא מן הפה ונעלם מיד. כוונת הדברים: שום דבר איננו חשוב בעולמנו. הכול חולף, זמני ונעלם כאילו לא היה מעולם וגם במשמעויות : שטות, שקר, רוח- החיים עוברים בסתמיות כמו רוח,  חוסר תכלית וריקנות. דרכה מובעת השקפה פסימית : כל המרכיבים בקיום האנושי הם חסרי משמעות ותכלית, הם זמנים וחולפים, ולכן מאמצי האדם והישגיו בעולם הם חתירה אל "הבל הבלים".

קהלת א' פס' 3 – 11: המחזוריות בחיים ובטבע

כדי להוכיח כי הכול הבל, ולשום דבר אין חשיבות, מתאר קהלת את מחזור החיים, שהולך וסובב, בתכנית קבועה ובלתי משתנה, ואין בו שום חידוש. לאדם אין שום יתרון בכל עבודתו במהלך חייו. דור הולך ודור בא, ואין לכך כל השפעה על הנעשה בעולמנו. השמש זורחת ושוקעת ומסלולה מכוון כך שתגיע תמיד לאותו המקום. וכך גם הרוח ,הנעה במסלולים קבועים. גם הנחלים, למרות שכולם זורמים אל הים, הים לעולם איננו עולה על גדותיו, כלומר הכול קבוע, ונקבע מראש.פס' 8 : המחבר עובר לדבר על האדם. ככל שיחיה, הוא לעולם לא יוכל לדעת הכול, להקיף את הכול, לראות את כול מה שיש בעולמנו ולשמוע אותו. בפס' 9 מודגש הרעיון כי אין שום חדש בעולמנו. מה שהיה, הוא שיהיה והמוטו הוא הביטוי השגור עד ימינו "אין חדש תחת השמש". אם אדם סבור שגילה דבר מה חדש, הרי זה רק מפני שזיכרונו קצר, והדבר כבר היה קיים קודם לכן. הקטע מסתיים בקביעה כי הדברים שנעשו בעבר כבר נשכחו, והדברים הנעשים עתה יישכחו בעתיד הלא רחוק, ולכן מעשי האדם הם חסרי תכלית.

קהלת א' פסוקים 12 – 18 :  דברי קהלת 

: בפסוקים הבאים מצטייר קהלת כאדם זקן, בעל ניסיון חיים רב.הוא מספר בגוף ראשון כי חקר ובדק הרבה נושאים בעולמנו. במיוחד הוא בחן האם יש יתרון לחכמה על הסכלות (טיפשות) והגיע למסקנה כי הכול הבל. בפס' 13 טוען קהלת כי עצם הרעיון לחקור ולנסות להבין את הקורה בעולמנו הוא רעיון רע. כל מה שנעשה בעולמנו הוא "הבל ורעות רוח" – אין בו ממש. יש המפרשים את הביטוי רעות רוח – מלשון רעית רוח, רדיפה אחר הרוח, אחרי ההבל. קהלת א' פס' 15 : אם יש דבר מה מקולקל – אין דרך לתקן אותו. ואם חסר דבר מה , אין דרך להשלימו. פס' 16 – 18 : קהלת מספר כי למד והגיע להיות  חכם יותר מכל אנשי ירושלים, אבל נוכח לדעת שגם העיסוק בחכמה הוא הבל ורעות רוח. מסקנתו היא שככל שהאדם חכם יותר, הוא סובל יותר.הפרק מסתיים בקביעה "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" : ככל שהאדם מוסיף לעצמו חכמה, הוא מבין כמה הרבה עוד חסר לו, וכך מתרבה גם צערו.

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, סיכום נושאי ספרות החכמה בתנ"ך, סיכום ספר קהלת

מדוע בכה יעקב כשנשק לרחל?

וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך: מדוע בוכה יעקב כאשר הוא נושק לרחל? איך זה קשור לכל אירועי הנשיקה והבכי האחרים שלו והאם הבאר היא בעצם לב?