תיאור החזון: משל תחיית העצמות
ביחזקאל פרק ל"ז מתואר אחד החזיונות הדרמטיים והמרגשים ביותר בתנ"ך – חזון העצמות היבשות. החזון פותח בתיאור בקעה מלאה עצמות אדם, שאליה מוביל ה' את הנביא. ה' שואל את יחזקאל: "התחיינה העצמות האלה?", ויחזקאל משיב בענווה: "ה' אלוהים אתה ידעת". מכאן מתחיל תהליך הדרגתי של תחייה – העצמות מתקרבות זו לזו, מתכסות בגידים, בשר ועור, אך "רוח אין בהן".
בהוראת ה', הנביא מזמן את רוח החיים מארבע רוחות השמיים, והיא נושבת בעצמות והן קמות לתחייה כצבא גדול מאוד.
"רוח" – מילה מנחה בחזון
המילה "רוח" חוזרת ונשנית ומקבלת מספר משמעויות:
רוח חיים – נשמת חיים שמחיה את העצמות המתות.
רוחות השמים – מצביעות על פיזור ישראל בגלות ומקור תחייה מחודש.
רוח פיזית ונושבת – כוח ממשי שמניע את ההתעוררות.
רוח ה' – מימד רוחני-אלוהי, שמבטיח גאולה ותחייה רוחנית ודתית.
חזון סמל למהות הגלות
יחזקאל מציג את החזון כמשל: העצמות היבשות מסמלות את עם ישראל בגלות בבל. העם מביע ייאוש דרך פתגם עממי: "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו". המצב הגלותי מדומה למוות לאומי, לאובדן זהות ותקווה.
התגובה הנבואית היא מילים של נחמה: "הנה אני פותח את קברותיכם… והבאתי אתכם על אדמת ישראל". בכך מובהר שהקברים מייצגים את ארצות הגולה, והיציאה מהם מסמלת את הגאולה וחזרת העם לארצו.
טבלת המשל והנמשל
| המשל | הנמשל |
|---|---|
| עצמות יבשות וקברים | העם בגולה, מיואש וחסר תקווה |
| הבקעה | גלות בבל (בקעת שנער, הקשר למגדל בבל) |
| הפיכת העצמות לגוף | איחוד העם והתארגנות לגאולה |
| הפחת רוח חיים | חיזוק רוחני, תקווה מחודשת באל |
| פתיחת הקברים | יציאה מהגלות וחזרה לארץ ישראל |
בין מדרש לפשט: האם מדובר בתחיית מתים ממש?
ישנם פרשנים, ובראשם רש"י, הסבורים כי מדובר באירוע ממשי של תחיית מתים. לפי פירוש זה, יחזקאל הובל לבית קברות בבבל, וראה בעיניו את המתים קמים לתחייה. רש"י מבסס זאת על כך שהנביא, בהיותו כהן, לא נכנס ממש לקברים אלא הועבר סביבם כדי להימנע מטומאת מת.
רד"ק מציג את שתי האפשרויות:
משל נבואי סמלי – העצמות מייצגות את העם בגולה.
תחיית מתים מוחשית – רמז לאמונה העתידית בתחיית המתים באחרית הימים, אמונה שהתפתחה רק בתקופה מאוחרת (כגון בספר דניאל י"ב, 2).
משמעות הברית והישועה
המילים "עמי", "והעליתי אתכם עמי", מרמזות לחידוש הברית שבין ה' לעמו – חזרה לברית סיני שהופרה עם החטאים והגלות. כעת, עם הגאולה, ה' ישוב להיות להם לאל, והם יהיו לו לעם.
המוטיב המרכזי: "וידעתם כי אני ה' – דיברתי ועשיתי", מדגיש את אמינות דבר ה'. הגאולה מוצגת לא רק כהבטחה פוליטית-לאומית אלא גם כביטוי לאמונה דתית עמוקה: ה' לבדו מסוגל להחיות את המתים, להוציא את עמו מהגלות, ולהקים אותו לתחייה לאומית ורוחנית.
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא שיבת ציון ותקופת בית שני, סיכום ספר יחזקאל
