המעבר מכור היתוך לחברה רב תרבותית – סיכום

המעבר מכור היתוך לחברה רב תרבותית- ביטויים בתחומים שונים בחברה ובתרבות בישראל

מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך ששת העשורים לקיומה של המדינה- מגישת "כור היתוך" לגישת "רב תרבותיות".

כור היתוך– הביטוי כור היתוך מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולפיה על כל העולים לארץ, להתאים עצמם לכלל האומה הישראלית המתחדשת, שסימלה המייצג הוא דמות "הצבר"- בלבוש, בעיסוק ובתרבות. תפיסה זו מבטאת המשכיות של הגישה שהייתה בקרב מנהיגי הישוב עוד לפני קום המדינה.

המטרה– התאמת העולים החדשים מכל הארצות למודל היהודי החדש המבטא בתרבותו, בעיסוקיו ובהופעתו את המהפכה הציונית שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה. הכוונה הייתה לסלק חוליי הגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ.

לשם השגת המטרה, נעשה רבות לטיפוח זהות לאומית, השיח בתרבות הישראלית הדגיש את דמות הצבר והודגשה גבורת הלוחמים והגשמת קיבוץ הגלויות בא"י.

רב תרבותיות– גישה שמדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במדינות קולטות הגירה. על פי גישה זו הקבוצות השונות שומרות על זהותן מארץ המוצא, על המנהגים, האמונות והשפה שלהן, אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית (לארץ הקולטת).

המעבר מגישת כור היתוך לרב תרבותיות, מבטא תהליך של מעבר מתרבות שמעמידה במרכז את האומה הנבנית ואת הערכים הלאומיים המשותפים, לתרבות שמעמידה במרכז את הפרט ואת השונות/הגיוון התרבותי. בהקשר של מדינת ישראל מעבר זה מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבויות במדינה, תוך הכרה שהמאחד בין הקבוצות השונות, הוא ההסכמה על קיומו של משטר דמוקרטי  והכרה במוסדות השלטון שלה.

המטרה– ויתור על חלום, יצירת חברה חדשה ואחידה, תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה ממגוון תרבויות.

הגורמים למעבר לחברה רב תרבותית:

1. תהליכים כלכליים שהתרחשו במדינת ישראל ובעולם המערבי-  העמדת היחיד וצרכיו במרכז החליפה את תחושת החברה המגויסת והנלחמת על קיומה. (האינדיבידואליזם החליף את הקולקטיביזם)
2. מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם- מצב זה מאפשר לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו.
3. ההבנה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים, בתוך שניים עד שלושה דורות ממילא הצעירים משתלבים בחברה הכללית ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה.
4. פער כלכלי- הרחבת הפערים הכלכליים יצרה ניכור ופגעה בסולידאריות  החברתית.

ביטויים לרב תרבותיות בתחומים שונים בחברה ובתרבות בישראל:

• אופן הקליטה- הכרה בשונות של העולה ובתרבות אותה הביא עימו לארץ, למשל: אין יותר דרישה לשינוי שמות, עידוד נשים אתיופיות להתפרנס מיצירות המשקפות את תרבותן.
• חינוך- עבודות שורשים, ערבי קהילות, ציון מועדים ומנהגים של קהילות שונות, תוכניות לימוד.
• אומנות- ייצוג התרבויות השונות, למשל, תיאטרון "גשר" (רוסי), תערוכות אומנות אתיופית, תיאטרון בשפה המרוקנית. לכך יש להוסיף את המעבר בתכנים שעסקו בהאדרת דמות הצבר לתכנים שעוסקים בפרט ועולמו, תוך ביקורת על השלטון ועל החברה בישראל.
• תקשורת- מגוון רחב של אמצעי תקשורת בשפות שונות טלביזיה עיתונות.
• פוליטיקה- הקמת מפלגות עדתיות, שפנו לקהל מוגדר של עולים מתוך רצון לייצג את האינטרסים הייחודיים שלהם. ש"ס למזרחים, "ישראל בעלייה" לעולים מחבר המדינות.

חברה רב תרבותית- סיכויים וסיכונים:

סיכויים:

1. המגוון הרב של התרבויות בארץ מחזק את השפע התרבותי, יוצר חברה בעלת מקורות השפעה מרובים ויוצר חברה סובלנית יותר לדעותיו וקיומו של האחר.
2. הרב תרבותיות עשויה למחוק סטריאוטיפים ותחושות של עליונות ונחיתות תרבותית. היא מחזקת את תחושת הכבוד והשוויוניות של האזרחים הישראלים, שחלקם סבלו בעבר מתחושות נחיתות וקיפוח.

סיכונים:

1. המגוון הרב של התרבויות עלול ליצור פיצול תרבותי שיפריד את החברה הישראלית ל"שבטים" נפרדים שיש בהם מתח וניכור. העדר מכנה משותף בין הזרמים התרבותיים בחברה עשוי להבליט את השוני ויצור עימות תרבותי בין המגזרים השונים.
2. חוסר אחידות תרבותית עלול להעמיק את הפערים החברתיים. לחלק מהאוכלוסייה לא יהיו את הכלים המתאימים להשתלבות בעמדות מפתח של החברה הישראלית אם יעדיפו הסתגרות תרבותית.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון