בתחום היחסים הבינלאומיים נשאלת כיום השאלה האם תם עידן המדינה הריבונית ומוסד הריבונות כפי שאנו מכירים אותו.
ריבונות בהיסטוריה הפוליטית
- ריבונות כמיתוס? מלכתחילה היה מוסד הריבונות להלכה משפטית יותר מאשר למעשה פוליטי. הטענה (הליברלית) בנקודה זו גורסת כי המציאות החברתית והבינלאומית מתנהלת והתנהלה יותר על ידי פעולתם של סוכנים רבים (תלות גומלין מורכבת) ולא בהכרח רק של ריבונים דומיננטים.
- גודלן ועוצמתן של מדינות שהולכות ומשתנות, על פי רוב נחלשות (פורטוגל היחידה שלא שינתה את גודלה)
- מדינות כושלות: "ריבונות שלישית"> "מדינות לכאורה"
- מריבונות עממית עקיפה להשפעת פרטים ועמים ישירה – כך למשל יכולתו של הציבור להשפיע יותר דרך אמצעים כמו האינטרנט
- נאמנות ופטריוטיזם – האמת באמת ניתן בעידן הנוכחי לדבר על נאמנות ופטריוטיזם? כמו שהיה במלחמת עולם הראשונה והשנייה?
ריבונות במחקר פוליטי בן זממנו
- פולמוס האסכולות: ליברליזם, קונסטרוקטיביזם, מרקסיזם וריאליזם שלכל אחת תפיסה שונה של ריבונות.
- סוגי ריבונות מדינתית: ווסטפלית (אי התערבות חיצונית), בינלאומית (הכרה על ידי מדינות אחרות כשווה להם), מקומית (שליטת ממשל באוכלוסיה ובשטח) התקשרותית (שליטת ממשל בתנועה חוצות גבולות) – רק היא נשחקה בעידן הגלובליזציה.
- מדוע אין הכרה חובקת כל בתמורה במוסד הריבונות? לממשלים עדיין השפעה רבה על הסדרת השכלה בריאות רווחה שיטור ותיקון תקנות. לכאורה רבות הקבוצות המבקשות להקים לעצמן מדינה (זכות ההגדרה העצמית) עדות להתמדת חוזקו של מוסד המדינה. הצלחת של המדינות האסיאתיות (סין קוריאה הדרומית ויפן)
מתוך: מדעי המדינה: מבוא ליחסים בינלאומיים – סיכומים
